מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה קליגר לבית מיכאל, נולדתי בשנת 1951 בקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל להוריי, עדה מיכאל לבית פרייוירט ולאליעזר מיכאל.

אמי עברה את השואה בה ניספו הוריה, סבתה ורוב משפחתה. לאחר המלחמה אמי, שהייתה אז בת 25, חזרה מאושוויץ והייתה במשקל 28 ק"ג. היא חזרה לביתה בעיירה קטנה בסלובקיה בשם קומיאטיצר, אך הבית היה מאוכלס על ידי משפחה סלובקית. הייתה לה שכנה שהסכימה לקבל אותה לביתה והאכילה אותה עד שאמי התאוששה.

לפתע הגיע אחיה אוסי שניצל מהשואה. הם הצטרפו יחד לחבורת צעירים שהתארגנה לעלייה לארץ בשנת 1949. הם הגיעו באונייה לחופי הארץ ושלחו אותם לקיבוץ גניגר, שם אמי הכירה את אבי אליעזר, אשר הגיע מדרום אמריקה מאורגוואי, לאחר שמשפחתו הגרעינית ברחה בשנה 1938 לאחר ליל הבדולח מגרמניה, מהעיר גלדבאך. כך הם ניצלו מהשואה. יתר המשפחה שלא ברחו, ניספו בשואה.

אני כאמור נולדתי ב- 1951 בקיבוץ גניגר ובגיל שלוש הוריי עזבו את הקיבוץ ועברו לפתח תקוה בה גדלתי. נישאתי לעודד ונולדו לי שלושה ילדים: שרון ,טל ודגנית. גם הם גדלו בפתח תקווה, נישאו ונולדו לי תשעה נכדים.

היום אנחנו משפחה גדולה ומאושרת וזה הניצחון הגדול שלנו ובעיקר של אמי על הנאצים, שרצו להשמיד את העם היהודי.

הזוית האישית

הסיפור סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר אלחריזי בתל אביב, תשפ"ב 2022. התכנית נערכה בהנחיית המורה המובילה – אתי מונוביץ.