מאגר סיפורי מורשת

סבתי חנה אסולין בת ה-80, נולדה להורים מזל וכליפה ביתן באלג'יר, בעיר "אלוועד סוף" בתאריך 14.01.1942. לסבתא 10 אחים ואחיות: מסעוד, רחל, רוחמה, רפאל, מרסל, אליעזר, אליהו, שרה, שמחה ומלכה והיא נשואה לשמעון אסולין.

ילדות:

בגיל 14 סבתי עברה ניתוח עיניים על מנת לשפר את ראייתה. היא זוכרת שההחלמה הייתה קשה ולקח מספר חודשים על מנת לראות טוב. עוד סיפרה לנו שהיא קראה את הספר "אלה-קרי הילדה מלפלנד". סיפור מיוחד שפורסם במקור בשנת 1951, אשר חובר על ידי אלי ינס. בסיפור מסופר על ילדה שמתגוררת בצפון הרחוק, יודעת לסרוג, לשטוף כלים ועוד, יש לה אייל צפוני וכלב שהיא מאוד אוהבת. הילדה רוצה להצטרף למסע ביחד עם הכלבה האייל אך, אביה לא מרשה לה.

סבתי מספרת שספר זה פתח אצלה כילדה את הרצון להכיר עולמות זרים, רחוקים ואחרים ממה שידעה והכירה.  סבתי זוכרת שהיא נסעה עם כל המשפחה לטיול בעיר גדולה (קונסטנטין), היא טעמה מאכלים חדשים, ראתה נופים מרהיבים ונהנתה לצאת מחוץ לכפר שבו גדלה. שם היא גילתה את חלומותיה לעתיד: להיות אחות בבית חולים. בבגרותה הייתה עוזרת לאנשים במתן זריקות ותרופות. סבתי סיפרה לנו שלמרות שחיה במקום שומר מסורת, לא היו בתי ספר יהודיים כלל. לכן, בני המשפחה נאלצו ללמוד בבית ספר של נוצרים, השלטון במקום היה צרפתי ולכן למדו בשפה הצרפתית. בנוסף, היא נאלצה ללמוד גם בשבת כיוון שהמורים היו נוצרים, יום החופש היה ראשון.

עלייה לארץ ישראל:

סבתי עלתה בשנת 1962, בהיותה בת 20 לארץ ישראל, מאלג'יר, עם משפחתה, בעקבות הציונות ודאגתם לבנות המשפחה. סבתי זוכרת שהמסע לארץ ארך חדשים. סבתי ומשפחתה נסעו מ"אלוועד-סוף", עיר הולדתה, ל"ביסקרה" באוטובוס. משם נסעו לאלג'יר. באלג'יר, שהו באי ידיעה בבית מלון של ערבים. הם פחדו, ולכן המציאו לעצמם שמות של ערבים מקומיים ורצו לברוח משם כמה שיותר מהר. משם הם טסו במטוס ל"מרסיי" שבצרפת, שהו שם כחודש ימים ומשם הם טסו במטוס אל שדה התעופה בישראל. לאחר מכן, נשלחו למעברה באשדוד ולאחר זמן מסוים שוכנו בדירה קטנה ברובע א' באשדוד. העלייה מאלג'יר בתקופה זו הייתה מותרת, והיה מקובל אז שאב המשפחה היה מבקר בארץ ישראל לפני עליית המשפחה.

חפץ:

סבתי סיפרה לנו על חפץ שקרוב לליבה, שלושה צמידי זהב עם עיטורים של גלים בולטים שקיבלה מסבתא רבתא שלי, שהעבירה לסבתא שלי, ממנה לאמא שלי,  ואליי. עד לא מזמן אחותי הקטנה ענדה אותם. הצמידים נוצרו באלג'יר בשנת 1917. סבתי מספרת שהצמידים עשויים זהב אמתי, ועליהם חרוטים עיטורים מיוחדים של גלים. חריטה זו נעשתה על ידי צורף במרוקו שהיה נחשב להכי טוב בתחום באותה תקופה. את העיטורים שסבתי ביקשה הוא היה חורט רק פעם אחת. כלומר, כנראה שאין עוד צמידים הזהים בדיוק לצמידים אלו. בנוסף, סבתי זוכרת שהצורף שקד על הצמידים אחד אחד במשך כמה ימים. הצמידים מסמלים את דורותינו, גם את אלה שכבר לא נמצאים כיום. אנשים יקרים בעלי אופי מיוחד, כמו הזהב היקר עם העיטורים המיוחדים והייחודיים. בחרתי להביא דווקא חפץ זה מכיוון שחפץ זה התגלגל בין דורות משפחתי ונשא אתו את סיפור משפחתי. משמעות החפץ עבורי הוא זיכרון לסבתא. כלומר, לכל מקום שאלך סבתא שלי תהיה "אתי" מפני שאת הצמיד השארתי תמיד עליי.

שבתות וחגים:

סבתי גדלה בבית שומר מסורת שבו אימה הייתה עם כיסוי ראש ואביה היה עם כיפה. הם שמרו על כשרות, קידוש, ארוחות בימי שישי שבת. קיום המנהגים והמצוות היו חלק בלתי נפרד מהשגרה. לפני כל יום שישי או שבת, אביה של סבתי היה חוזר מבית הכנסת, כל המשפחה הייתה יושבת סביב השולחן החגיגי ושרה שירי שבת. לפני כל חג הייתה התרגשות כיוון שמוציאים את הכלים המיוחדים של החג, מסדרים ומארגנים את הכל לפני שהאורחים באים ואוכלים את המאכלים שאמא של סבתי הכינה במיוחד, מאכלים שכולם אוהבים ועד היום מכינים אותם. אמא של סבתי הייתה נוהגת להכין כל יום שישי מאכל עוף עם תפוחי אדמה.

מתכון:

מרכיבים:

12 שוקיים, 5 תפוחי אדמה חתוכים למקלות, 1/3 כוס שמן זית, כף גדושה פפריקה, שליש כפית כורכום, חצי כפית גריל עוף, מעט קינמון, כף אבקת מרק, פלפל שחור גרוס, קורט מלח.

הכנות:

לחמם את התנור ל-210 מעלות.

לקלף ולחתוך את תפוחי האדמה לפלחים, לסדר בתבנית, להזליף שמן, לפזר מלח, להכניס לתנור ולאפות כ-25 דקות עד שתפוחי האדמה מעט מזהיבים.

בזמן שהתפוחי אדמה בתנור יש לשים את הכנפיים בקערה להוסיף שמן זית ותבלינים, ולערבב היטב. כשהתפוחי אדמה מעט מזהיבים יש לסדר מעליהם את הכנפיים ולהחזיר לתנור, להנמיך את החום ל-190 מעלות ולאפות עוד כ-4 דקות.

כל המשפחה הייתה מגיעה לבית של סבתי. הייתה אווירה של חג. לאחר הארוחה, כל בני המשפחה היו משוחחים אחד עם השני. כל אחד סיפר איך עבר עליו השבוע ועוד. אביה של סבתי היה סנדלר. היא זוכרת שלפני כל חג, לדוגמ, ראש השנה, הוא היה נוהג להכין זוג נעליים חדשים לכל אחד מהילדים. ההורים של סבתי היו שמים את הבגדים והנעליים החדשים בראש המיטה לכל ילד. בזמנו להורים לא היו אמצעים לקנות בגדים, במיוחד שהם היו הרבה אחים (11 אחים ואחיות) אז פעם בשנה כל אחד היה מקבל זוג נעליים ובגדים חדשים ובמהלך השנים הם היו מעבירים את הפריטים מאחד לשנייה.

סבתא מספרת לנו שהמאכל האהוב עליה הוא קוסקוס, השפה האהובה עליה היא צרפתית, סוג המוזיקה האהוב עליה היא מזרחית ובמשך חייה אהבה לתפור, לבשל ולאפות.

הזוית האישית

סבתא חנה: תכנית הקשר הרב דורי הינה יוזמה נהדרת ואני מברכת על הזדמנות שניתנה לי כסבתא לקחת פסק זמן על מנת לספר את סיפור החיים שלי. יובל מיקה וליה: נהניתי להקשיב לסיפורים של סבתא שלי ולגלות דברים חדשים עליה. בנוסף, התכנית חיזקה את הקשר ביני לבינה וביליתי בזמן איכות איתה.