מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בדצמבר 1960 במרוקו לאבי שלמה ואמי סימי והגעתי לארץ בגיל שלושה חודשים ישר לקריית שמונה.

בעבר הצרפתים שלטו במרוקו ואחד הדברים שיהודי מרוקו אימצו זה שמות פרטיים על כן קראו לי מדלן. הוריי  גרו במרוקו אחד ליד השניה במרקש נישאו וילדו שמונה ילדים.

הורי עלו עם כל שמונת הילדים לארץ ב 1961 וילדו בישראל גם את הילד התשיעי. ההורים שלי היו אנשים מאוד אידיאולוגים, שהחליטו לעלות ארצה. בהתחלה העלו את שלושת הילדים הגדולים, ולאחר שלושה חודשים את שאר בני המשפחה.

לפני כשנתיים פרשתי מהוראה (גננת) זה היה מקצוע שמאוד אהבתי ונהניתי לעסוק בו שלושים וחמש שנה. ובימים האלה כאשר הקורונה מרחפת עדיין מעלינו, החלטתי להגשים את החלום שלי, ללכת עם הלב ולכתוב ספר לילדים.

אילון פוחד מהשחור של הלילה

שם הספר "אילון כבר לא פוחד מהחושך". בספר מסופר על ילד אשר פוחד מהשחור של הלילה. הלילה אשר לא ידע שהילד פוחד ממנו החליט לשנות את צבעו . כאשר הלילה בחר להיות צהוב, השמש מיהרה לענות שהצבע הזה הוא שלה, וכך הוא בהמשך בחר צבעים אחרים וכל אחד התנגד לוותר על הצבע שלו. המסר שהלילה צריך לאהוב את עצמו כמו שהוא שחור, שכך הוא מעצם בריאת העולם ,כך ילד צריך לאהוב את עצמו כמו שהוא נולד. הסיפור הזה נולד כשסיפרתי אותו לילדים שלי לפני השינה, כאשר פחדו מהחושך של הלילה. במהלך השנים החלטתי שהסיפור יגיע להוצאה לאור על מנת לעזור לילדים נוספים אשר פוחדים מהחושך של הלילה . כרגע אני עובדת על ספר שני לילדים בנושא "וויתור" אך הוויתור יהיה ממקום חזק ואסרטיבי, ולא ממקום חלש של כניעה כפי שחושבים על נושא הוויתור.

הזווית האישית

מדלן: מסר לדור הצעיר: בחברה מצפים מאתנו לוותר בכל מיני סיטואציות בחיים, לצערי נושא הוויתור נתפס בחברה כדבר שלילי, ואז זה גורם לאדם לא לרצות לוותר. אך אם אנחנו כחברה נלמד לוותר ממקום חזק ועוצמתי, הוויתור יהיה קל זורם וללא אלימות ואפילו מרצה. ערך הוויתור מלווה אותנו כבני אדם לכל מקום בחיינו, גם במסע העתידי שלנו, נפגוש את הוויתור בלימודים, בצבא בזוגיות ועוד.