מאגר סיפורי מורשת

שושלת המשפחה

שושלת המשפחה, כפי שידועה לי, מתחילה עם הסבא שלי, האבא של אבא, אהרון בן סלומון פסח שנולד בצפת בתאריך 1.5.1879. לא ברור עד מתי הוא חי בצפת ומהיכן הגיעו הוריו. הוא נישא לפרידה מורגנשטרן, ילידת חיפה ( 18.8.1885). שושלת משפחת מורגנשטרן נחקרה על ידי אחד הצאצאים ומהווה סיפור בפני עצמו ואיננה נשוא מסמך זה.

בסוף המאה ה- 19 הזוג עזב את ארץ ישראל לכיוון אירופה. סבא היה חייט צמרת והוא נסע לצרפת כדי להשתלם במקצועו. בדרך, הספינה עגנה באלכסנדריה שבמצרים וסבא החליט להישאר באלכסנדריה ולפתוח שם עסק.

באלכסנדריה נולד בשנת  1905 יוהאן סלומון וכעבור כשנה, בתאריך  21.6.1906  נולד גם יוסף, האבא שלי.

ב- 1910 המשפחה עברה לצרפת (עד 1914) ושם נולד בשנת 1913 אלברט.

ב- 1915 המשפחה עברה לגרמניה במסגרת חילופי אזרחים בין צרפת לבין גרמניה ושם ב- 1918 נולדה ויקי. פרידה נפטרה כתוצאה מסיבוכי סוכרת לאחר לידת ויקי.

ב- 1920 הם גורשו מגרמניה וחזרו למצרים משם אבא נשלח לארץ ישראל וב- 1921 הוא למד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". אבל, נאלץ לחזור למצרים אחרי תקופה קצרה בגלל שחלה במלריה.

בשנת 1944 אבא נשא לאשה את אסתר שחיבר בת גבריאל וסלין. אסתר נולדה בקהיר בשנת 1913. משפחתה מחלב שבסוריה. לאסתר היו אחות ושני אחים: ויקטוריה, יוסף ומוריס.

משפחת פסח

הילדות במצרים:

אני נולדתי בקהיר ב- 29.9.1946  ואחי גבי (גבריאל) נולד באלכסנדריה ב- 10.10.1949.

החיים בקהיר היו מאוד נוחים. אבא עבד בין היתר כמתורגמן (ידע מספר שפות) וכתועמלן רפואי. אימא הייתה עקרת בית שניהלה את משק הבית בעזרת עוזרות בית. בין השנים: 1951 ל- 1954 למדתי בבית ספר צרפתי-נוצרי College Des Frere , Bab-El-Look.

ב- 23.7.1952, התחוללה במצרים מהפכת הקצינים החופשיים, שהדיחה את המלך פארוק ותפסה את השלטון. אני זוכר את אותו לילה שבו עלינו על גג ביתנו וראינו מוקדי עשן ואש ברחבי קהיר.

ב- 1954 עברנו לגור בקומה 8 של בניין ברחוב מערוף מס' 9, בקהיר. מאותה שנה ועד לעזיבתנו את מצרים ב- 1956, למדנו בבית ספר צרפתי Lycée Francais du Caire.

בחודשי הקיץ, בחופשות מבית הספר, המשפחה נהגה לנסוע לאלכסנדריה. אלה היו חופשות על חוף הים והיו מהנות מאוד.

בשנים האלה היינו נפגשים עם קרובי המשפחה גם מצד אבא וגם מצד אימא. היו לי קשרים הדוקים עם בני הדודים ובנות הדודה שחיו בקהיר. זכורים לי ימי הולדת, החגים היהודים והביקורים בבית הכנסת הגדול של קהיר.

המשפחה המורחבת:

משפחות הדודים והדודות התפזרו במשך השנים ברחבי העולם ישראל, אוסטרליה, בלגיה, שוויץ, ארה"ב וברזיל.

האח של אבא אלברט ואשתו גרינה רבֶה, ילידת ורשה גרו בפריז ושם נולדה דליה. ב- 3.2.1944 אלברט וגרינה נשלחו ע"י הנאצים מ- Drancy למחנה ההשמדה אושוויץ, ממנו הם לא חזרו. בתם דליה הוחבאה אצל שכנים ואחרי המלחמה המשפחה איתרה אותה ואימצה אותה. דליה חיה כיום בבריסל.

אחותה של אמי נישאה לסלומון מזרחי ועלתה לארץ ב- 1949. נולדו להם ארבע בנות שחיות היום בארץ.

האחים של אמא, יוסף ומוריס, סבלו מידם הקשה של המצרים בתקופה שאחרי מלחמת סיני ב- 1956, נאסרו וכל רכושם הוחרם. הם עזבו את מצרים ב- 1957. יוסף ומשפחתו עלו לארץ אך כעבור מספר שנים עברו לברזיל. האח מוריס היגר לניו יורק.

ופה הגורל מתחיל להסתובב – הסתיימו החיים הטובים והחלו החיים הקשים.

העלייה לארץ:

בתאריך 23.7.1956 ביום ההפיכה המצרית, נאצר נשיא מצרים החליט מסיבות כלכליות להלאים את תעלת סואץ. החלטתו זו יצרה מצב של טרום מלחמה בין מצרים לבין הצרפתים והאנגלים, שהתנגדו לצעד הזה ומן הסתם הייתה יכולה להתפתח גם מלחמה נגד מדינת ישראל הצעירה, כפי שאומנם קרה באוקטובר 1956. במצב הזה אבי חשב שמצבם של הזרים בכלל ושל היהודים בפרט במצרים הולך להיות רע, והוא החליט שעלינו לעזוב את מצרים.

ב- 23.8.1956 עלינו על ספינה באלכסנדריה לכיוון צרפת. כשהגענו למרסיי הועברנו ע"י נציגי הסוכנות היהודים למחנה מעבר בשם "Camp D'Arenas". היינו שם כשבועיים. באותו זמן אבי נסע לפריז על מנת לבדוק אפשרויות עבודה ושהייה בצרפת או הגירה לקנדה או לאוסטרליה.

מכל מיני סיבות ובלחצה של אמי, הם החליטו לעלות לארץ. באמצע ספטמבר 1956 הפלגנו באונייה "ארצה" לחיפה אליה הגענו ב- 24.9.1956.

אבי ידע לדבר יידיש והצליח לשכנע את אנשי קליטת העלייה שנעבור לאור עקיבא (ליד קיסריה), שם גרה אחותה של אמי. הגענו לעיירה ללא כבישים, ללא חשמל ולאחר החיים הנוחים בקהיר זה היה הלם מוחלט! קיבלנו מהסוכנות היהודית בית ובו חדר אחד, מטבח ושירותים קטנים. וכך התחילה תקופת החיים בארץ. אבי החליט ללמוד באולפן לעברית בחיפה והיה מגיע הביתה בסופי שבוע. אמי התחילה חיים שלא הייתה רגילה להם, הייתה צריכה לכבס, לבשל ולנקות, דברים שבקהיר עשו עבורה משרתים.

לי ולאחי בתור ילדים בני 10 ו- 7 ההליכה לבי"ס והמפגש עם ילדים אחרים המתיקו את הגלולה. למדנו בבית ספר רוטשילד באור עקיבא.

עם סיום האולפן אבי התקבל לעבודה בחברת יבוא תרופות "פייזר" כתועמלן רפואי האחראי על כל אזור הצפון מחדרה ועד נהריה. הוא תכנן שבשלב מסוים נעבור לחיפה ששם היה מרכז העבודה שלו.

את העובדות האלה למדתי רק לפני מספר שנים כאשר חבר ילדות ממצרים רוג'ר לוי, שמשפחתו היגרה לצרפת, הצליח לאתר אותי ושלח לי העתק של מכתב שאבי כתב ב- 30.3.1957 להוריו של רוג'ר. אמו סוזן הייתה קרובת משפחה של אבי.

הגורל רצה שביום הולדתו ה- 51, ב- 20.6.1957, אבא קיבל התקף לב ובגלל הריחוק משירותי רפואה ומבית חולים הוא לא החזיק מעמד ונפטר.

אמי נאלצה לצאת לעבוד לראשונה בחייה. זה לא היה קל והמתחים בבית היו רבים. לאחר שנתיים (ב- 1959) החלטתי על דעת עצמי לעבור לפנימייה בכפר הנוער מאיר שפיה שליד זיכרון יעקב. הייתי שם כשנתיים וסיימתי בית ספר יסודי בכיתה ח'. זו הייתה תקופה חווייתית עבורי. הכרתי חברים חדשים איתם ביליתי המון. המתכונת בשפיה הייתה חצי יום לימודים וחצי יום עבודה.

בית הספר התיכון בשפיה היה בית ספר חקלאי וזה לא עניין אותי. החלטתי ללמוד בבי"ס מקצועי. נרשמתי למגמת אלקטרו-מכניקה בבי"ס "אורט" נתניה. שכר הלימוד מומן ע"י מלגה מהמדינה (היו לי ציוני "סטיפנדיה" גבוהים) ורק הוצאות הנסיעות מאור עקיבא לנתניה והמחייה היו על חשבוננו. כדי לממן זאת עבדתי בעבודות מזדמנות בכל חופשת קיץ. בין היתר עבדתי כסדרן באמפי בקיסריה, ובמועדון הגולף כנושא מקלות גולף לשחקנים, וכן אצל חשמלאי.

במהלך הלימודים בביה"ס התיכון הכרתי את רינה, בחוג ריקודי עם, תחביב שליווה אותנו במשך שנים רבות.

לקראת סיום י"ב, נרשמתי לעתודה האקדמית על מנת ללמוד בטכניון. אבל, בסוף לא ניגשתי לבחינות הכניסה כי ידעתי שלא אוכל לממן את הלימודים. "סומנתי" כמי ש"נכשל" בבחינות הכניסה ויועדתי לקורס הכנה לטכניון במסגרת צה"ל, שמומן ע"י קרן "אלישר", שמטרתה הייתה לעודד לימודים אקדמיים לבני עדות המזרח מעוטי יכולת כלכלית. התגייסתי בינואר 1966 ולאחר טירונות התחיל קורס ההכנה. עם סיומו באוקטובר 1966 ולאחר מעבר בחינות הכניסה, התחלתי ללמוד בטכניון בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול במסגרת העתודה האקדמאית.

וכאן שוב הגורל מסתובב ומתחילים החיים הפחות קשים.

במהלך הלימודים בטכניון עברתי קורס מ"כים וקורס קצינים. עם סיום קורס קצינים ולאחר חמש שנות חברות רינה ואני נישאנו ב- 22.10.1968 ועברנו לגור בדירה שכורה בנווה שאנן ליד הטכניון בחיפה. במהלך שנה ג' וד' עבדתי במפעלי טקסטיל קיסריה כעוזר למהנדס הייצור של המפעל.

כשנה לאחר מכן ב- 24.9.1969 נולד גיל בחיפה.

בקיץ 1970 חזרתי לשירות החובה והוצבתי בחיל הים (רצינו להישאר בחיפה), שם הוצע לי לעבור קורס תכנות תמורת חתימה לשירות קבע נוסף. בשנתיים הראשונות לשירות קיבלתי אישור לעבוד בערבים ולימדתי בבי"ס ערב למבוגרים באור עקיבא. ב- 1971 עברנו מחיפה לאור עקיבא לדירה של עמידר שנרכשה על ידנו בסכום קטן ועם משכנתא גדולה מאוד, אותה ניצלנו ב 1973 לרכישת דירה גדולה יותר בחדרה.

ב- 11.7.1974 נולד ניר בחדרה.

וכאן הגורל מסתובב ומתחילים החיים היפים.

לקראת סיום ההתחייבות לשירות קבע, הוצע לי לנסוע לארה"ב ללמוד לתואר שני בניהול רכש מערכות, בבי"ס של צי ארה"ב במונטריי, קליפורניה. נסענו לשם ב- 1977 ולאחר כשנתיים, עם סיום הלימודים חזרנו לארץ. המשכתי בשירות הצבאי בארץ עד קבלת דרגת סא"ל כראש ענף במפקדת חיל הים. בתום שנתיים שובצתי לצוות פרויקט שמרכזו בארה"ב וכך נסענו כל המשפחה פעם נוספת לקליפורניה, למשך שלוש שנים. בתקופה זו גיל סיים תיכון ושנה באוניברסיטה וניר סיים כיתה ז'.

כשנה לאחר שובנו לארץ עברנו מחדרה לרעננה.

החיים בארה"ב:

מונטריי – בית הספר למוסמכים של צי ארה"ב

כשהגענו למונטריי גילינו מקום מקסים עם אווירה פסטורלית. קיבלנו בית במגורי הצי (La Mesa Village ). במהלך השנה התקיים בבית הספר יום הסטודנט הבין לאומי, שבו התלמידים מהמדינות השונות הציגו תמונות ומאכלים אופייניים למדינתם. אנחנו הישראלים הכנו פלאפל בפיתה… בערב היה מופע שבו הופענו במחרוזת ריקודי עם. חוויה מיוחדת היה "הטיול הגדול" בקיץ 1978 שבו נסענו ארבע משפחות, כשלכל אחת זוג ילדים ובנוסף היו שני זוגות הורים, לסיבוב של מעל 5000 ק"מ במערב ארה"ב שנמשך כשבועיים.

אנהיים – העבודה בצוות פרויקט

תקופה זו, בשונה מקודמתה בארה"ב, הייתה יותר שגרתית, במהלך השבוע הייתי בעבודה ובסופי שבוע נסענו לטייל בסביבה. במהלך התקופה הזו התחלתי לשחק טניס, שנהיה תחביב עיקרי עד היום ובסופה כל המשפחה למדה סקי.

החיים אחרי השרות הצבאי:

אחרי פרישתי מחיל הים עבדתי מספר שנים בעיריית תל אביב ואח"כ בחברת יעוץ ולבסוף הועסקתי כמנהל פרויקטים בחברת נס טכנולוגיות/TSG עד לפרישתי לגמלאות. בתקופה זו הילדים נישאו ונולדו נכדינו המקסימים. גיל התחתן עם יעל רונן ב- 9.8.1999 וכשהם שהו בארה"ב נולד הבכור איתמר. הם חזרו לרעננה ושם נולדו טליה, יונתן ואורי. ניר התחתן עם דנה אורון ב- 19.6.2003. הם גרו בתחילה ברעננה, שם נולדה מאי ואח"כ כשהם עברו לתל מונד נולדו רותם וליה.

בכל התקופה הזו רינה עבדה בנס טכנולוגיות (בגלגולה הקודם "טכם" ואח"כ (TSG, עד לפרישתה לגמלאות בימים אלה אחרי מעל ל-34 שנים באותו מקום.

במשך השנים נהגנו לנסוע לחופשות סקי בצרפת. אחרי שעברנו לביתנו הנוכחי ברעננה, התחלנו לטייל בעולם לפעמים 3-4 פעמים בשנה. כל זאת עד לפני שנתיים בגלל הקורונה.

סוף דבר:

החיים מזמנים לנו הזדמנויות ומעמידים אותנו במבחנים. אני מקווה שהגלגל שהסתובב פעם למעלה ופעם למטה, נעצר למעלה בסימן חיים טובים ובריאים עם המשפחה התומכת והאוהבת.

הזוית האישית

רוני אלמוג ונכדו יהונתן: הפרוייקט קישר בינינו, למדנו כל אחד על השני ובעיקר יונתן למד את קורות החיים של סבא רוני. התיעוד בפרוייקט נתן לנו זוית ראייה ממוקדת על ההיסטוריה המשפחתית. שנינו מאוד נהנינו במהלך הפרוייקט ומהתוצר.