מאגר סיפורי מורשת

סבתא שוש נולדה בעיר רמלה ב- 12.10.1956, ביחד עם אחותה התאומה, מירי.

סבא של סבתא שוש (ניסים ארוך) נולד ביוון וסבתא שלה (רוזה) שעל שמה נקראת, נולדה בטורקיה. סבא שלה ברח עם אח שלו מיוון לטורקיה במלחמת העולם השניה, וכך ניצל מאושוויץ.

בטורקיה נולדה גם אמא של סבתא שוש (חנה). סבתא רבא חנה עלתה מטורקיה לישראל ב-1948 והכירה את סבא רבא מרסל, שגם הוא עלה לישראל ב-1948 עם אמו מבולגריה. אבא שלו נלחם עם הפרטיזנים והוכרז כנעדר.

סבתא שוש ומירי הן תאומות זהות, אותם תחביבים ואותם חברים.

סבתא שוש למדה בבית ספר יסודי "אריאל". מצורפת תעודה שלה מכיתה ו2. הייתה תלמידה מצטיינת כל השנים.

תעודת סיום יסודי של סבתא

כשסבתא הייתה בתיכון, בזמן חופשת הקיץ, רצתה לעבוד כמדריכה בקורס שחייה. לשם כך הייתה צריכה לעבור קורס של מציל חובב.

זה איפשר לה לעבוד כמדריכה בקורס שחייה, וכעוזרת למציל בבריכה ברמלה. סבתא לדבריה הייתה ספורטאית גרועה, אך בשחייה הייתה מצויינת, השתתפה בצליחת הכינרת, ואת כל חופשות הקיץ בילתה בים ובבריכה ברמלה.

תעודת מציל של סבתא

מאז שסבתא הייתה קטנה היא אהבה מאוד לצייר, השתתפה בחוגי ציור, ומאוד רצתה להיות ציירת כשתהיה גדולה. כשגדלה חשבו היא והוריה שזה לא מקצוע ויותר תחביב ולכן היא החליטה שבעצם כשתגדל רוצה להיות ארכיטקטית.

לסבתא יש אחות תאומה ומאז שהיו קטנות עשו הכל ביחד והיו להן אותן חלומות. שתיהן רצו ללמוד ארכיטקטורה. כשהיו כבר בתיכון ורצו להירשם לעתודה, הן החליטו שהגיע הזמן שכל אחת תפנה בדרך אחרת, ובשום פנים ואופן שלא ילמדו ביחד ארכיטקטורה.  אז סבתא שוש ומירי עשו ביניהן "אבן, נייר ומספריים" ואחותה זכתה. אז אחותה של סבתא ארכיטקטית וסבתא שלי נסעה לספרייה של אוניברסיטת תל אביב, כדי לבדוק מה אפשר ללמוד, היא ראתה מקצוע חדש: מדעי המחשב. סבתא שוש נרשמה לעתודה, ולמדה בטכניון מדעי המחשב, לאחר מכן סבתא שלי עבדה שלושים ושבע שנים ברפאל והייתה מהנדסת מחשבים וראש מחלקת תוכנה.

תעודת סיום של המחלקה למדעי המחשב בטכניון

סבתא שוש הכירה את סבא יהושע כשלמדה בטכניון, שנים למדו ביחד מחשבים והתחתנו בשנת 1977. נולדו להם שלושה ילדים: תומר, ענבל (אמא שלי) וטל.

אמא שלי ענבל חגגה את בת המצווה שלה בגינה של סבא יהושע וסבתא שוש בנופית.

הזווית האישית

יהלי: מאוד נהנתי לשמוע את הסיפור של סבתא שלי, מכיוון שהיה לי ממש מעניין לשמוע איך חיים כמו שלי היום, היו נראים פעם.

סבתא שוש: היה לי מאוד כיף, גם להיזכר בסיפורים ולחפש תמונות וחפצים, וגם לשבת לכתוב ביחד עם יהלי את הסיפור שלי. הביקור במוזיאון "אנו" היה ממש מעניין. הסיפורים שסיפרתי החזירו אותי לילדות וזה ממש מרגש.