מאגר סיפורי מורשת

שמי קורין בן ששון, נולדתי בתאריך 2.10.1950 בצרפת בעיר ליון. במשפחתי היו חמישה ילדים, אני הייתי הרביעית. למדתי בבית הספר COURS DEBORDE מכיתה א' עד כיתה י"ב, אצל נזירות. הייתי תלמידה ממוצעת, אהבתי בעיקר ללמוד שפות, כיום אני מדברת ארבע שפות: עברית, צרפתית, ספרדית, אנגלית. להורים שלי הייתה חנות לניקוי יבש.

משפחתי התגוררה בבית גדול עם ארבע קומות כולל מרתף. מסביב לבית הייתה חצר גדולה עם עצי פרי, הרבה כלבים, חתולים צב (שחזר כל שנה) עם שריון צבוע בירוק, (אני ואחיי צבענו לו את השריון). הייתה לי ילדות מאוד טובה, מאושרת וללא דאגות.

בצרפת לא כל כך חגגתי את החגים היהודים, זה היה יותר כמו מפגש חברתי בבית הכנסת. אבי היה מזמין מצות בפסח, על המצה הייתי מורחת חמאה ומוסיפה נקניק, כך שזה ממש לא היה כשר. מה שכן, ניצלתי את החגים היהודים בבית הספר וקיבלתי חופשים של החגים היהודיים בנוסף לחגים הנוצרים שחגגו.

לפני שעליתי סופית לארץ, הגעתי כתיירת פעמיים בחופשת הקיץ. פעם ראשונה אחרי מלחמת ששת הימים עם אחי וקבוצה של 20 חברים. טיילנו בכל הארץ, התנדבנו לשתול בצלים בקיבוץ בית אלפא (תיירים היו באים להתנדב בארץ, זה היה מקובל באותה תקופה). בשנת 1969 הגעתי שוב בחופשת הקיץ עם קבוצה של 30 צעירים צרפתיים כדי לטייל בכל הארץ. היה לנו אוטובוס צמוד ומדריך דובר צרפתית  שהיה גם צמוד לקבוצה.

בביקור בארץ

טיילנו במשך חודש בכל הארץ. לאחר חודש הקבוצה חזרה לליון ואני נשארתי עוד חודש כדי לבקר את אחותי הגדולה, שגרה בקיבוץ חניתה שליד גבול לבנון. במשך הטיול עם הקבוצה, הנהג של האוטובוס היה מאוד נחמד ובגלל שלא ידע צרפתית, נעזר במדריך כדי לשאול אותי כל מיני שאלות. המבטים שלו באוטובוס היו עליי ואני החזרתי לו גם מבטים. הנהג (שמו אבי) בעזרת המדריך שאל לאן אני צריכה להגיע והציע לקחת אותי לקיבוץ חניתה. אבי הסיע אותי לקיבוץ חניתה, שם חיכו לי אחותי הגדולה ובעלה וקיבלו אותנו בשמחה.

בקיבוץ חניתה

מכיוון שלא דיברתי עברית, הם דיברו בינהם וסיכמו שיום לפני חזרתי לצרפת אני אעצור בתל אביב במלון מסוים והוא יבוא עם חברים כדי לקבל אותי. הגעתי לתל אביב יום לפני חזרתי לצרפת עם 23 לירות. לצערי זה כל הכסף שהיה לי באותו יום. זה הספיק בדיוק כדי לשלם עבור החדר. מאוד קיוויתי שאבי אכן יגיע, כי לא נשאר לי כסף להגיע לשדה התעופה!

לשמחתי, אבי הגיע עם חברים והזמינו אותי לאכול בכרם התימנים. השיחה התנהלה באנגלית והיה מאוד שמח. כשהחזירו אותי למלון, אבי הלווה לי 10 לירות (הוא לא קיבל אותן בחזרה, אבל קיבל אישה!) כדי לקחת מונית למחרת לשדה התעופה והחלפנו כתובות כדי להתכתב. במשך השנה הזו אני חיפשתי מישהו בקהילה היהודית בליון כדי לשלוח לו מכתבים והוא מצדו חיפש מישהו שיכתוב לו את המכתבים בצרפתית. זה נמשך בדיוק כמה חודשים ולאחר מכן, הפסקנו להתכתב.

סיימתי את כיתה י"ב ונרשמתי ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. לפני עלייתי ארצה, שלחתי לאבי מכתב והודעתי לו שאני מגיעה באונייה ביולי 1970. כשירדתי מהאונייה, גיסי ועוד מישהו חיכו לי בנמל. זה היה אבי! הוא עבד כנהג אוטובוס בחברת אגד והתגורר בירושלים. הוא שכר רכב כדי לבוא לקבל אותי ופגש את גיסי שבינתיים עבר גם הוא לגור בירושלים עם אחותי והבן הקטן שלהם.

כולנו נסענו לירושלים, התגוררתי בהתחלה בבית אחותי. למדתי עברית באוניברסיטה במשך שנה. הלימודים היו מאוד כיפיים כי התלמידים היו רק עולים חדשים מכל העולם. התגוררתי במעונות הסטודנטים והתחלתי להיפגש עם אבי באופן קבוע. למדתי באולפן עברית ואבי עזר לי מאוד. תוך חצי שנה דיברתי כבר שוטף. בגיל 21 רציתי מאוד להתגייס לצה"ל, אבל לא קיבלו אותי בגלל הגיל.

אבי ואני בצעירותנו

התחתנו בתאריך 29.5.1972 באולמי בני ברית בתל אביב. מהצד שלי הגיעו קומץ קטן מאוד של אורחים כי כל המשפחה הייתה בחו"ל, ומהצד של אבי הגיעו כל החברים והמשפחה המורחבת. לאחר החתונה נסענו לאירופה באונייה לטיול גדול עם הרכב שלנו במשך חודשיים.

על האונייה

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור, הייתי בהריון עם בתי לימור. במשך שלושה חודשים לא ראיתי את אבי וקיבלתי ממנו רק מכתבים. לאחר שלושה חודשים נודע לאבי שאני בהריון, הוא הגיע לפגוש אותי בבית חולים אסף הרופא, שם הייתי מאושפזת בשל הקאות.

הוריי הגיעו כעולים חדשים לארץ בשנת 1973 ואני נסעתי לקבל אותם בשדה התעופה, הייתי צריכה לצבוע את הפנסים של האוטו כדי שלא יראו אותי, זה היה חובה. החוויה שלי מהמלחמה הייתה טראומטית מכיוון שזאת הייתה הפעם הראשונה שחוויתי מלחמה.

לאחר החתונה עבדתי כמזכירה בכל מיני חברות. משנת 1981 ועד 2014 עבדתי במכון הגיאופיסי לישראל במחלקה לרעידות אדמה. העבודה הייתה מאוד מעניינת ולפעמים מלאה אקשן כשהתרחשו רעידות אדמה בארץ.

כיום אני אימא לשני ילדים וסבתא לשלושה נכדים, בזמני הפנוי אני מדריכת תיירים באזור תל אביב ונהנית מנכדיי האהובים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר הירוק על שם יצחק רבין, יבנה, תשפ"ג. התכנית התקיימה בהובלת המורה המובילה צפנת רבינוביץ.

סבתא קורין ואסף מספרים על תכנית הקשר הרב דורי 

.https://youtube.com/shorts/7jATx6Nt1Gg?feature=share