מאגר סיפורי מורשת

שמי חני פינקלשטיין, סבתא של מורן, נולדתי בתאריך 22.8.1948, בארץ ישראל בעיר תל אביב.

סבתי חני מספרת על הוריה

הוריי היו מרגלית ז"ל שנולדה בחאלב שבסוריה, ואליהו ז"ל שנולד בדמשק שבסוריה.

אמי עלתה לארץ בתחילת שנות ה-40, היא עלתה עם אחותה באוניית מעפילים שהוציאה נערים ונערות מסוריה לישראל והתיישבו בקיבוץ בשם עיינות.

אבי עלה לארץ בתחילת שנות ה-30, הוא עלה לארץ באמצעות משאית ביצים שנסעה לכיוון ישראל, הוא רצה לצאת מסוריה באמצעות המשאית אז הוא אמר שהוא בן 19 כשלמעשה הוא היה בעצם רק בן 15.

הילדות

גדלתי בגבעתיים, למדתי בבית הספר היסודי גורדון (גבעתיים) שהיה צמוד לביתי. אני זוכרת שלעיתים היו מקרים שאמי הייתה זורקת לי מהמרפסת נעליים או כסף או אפילו סנדוויץ' אם הייתי שוכחת. התחביב האהוב עליי היה לאסוף בולים, ולשחק עם החברות מתחת לביתי בקלאס, גומי, חמש אבנים ועוד…

סבתי מספרת על סבי ז"ל

יעקב (קובי) פינקלשטיין ז"ל, נולד בישראל ביד אליהו, ועבר לגבעתיים בגיל 15. והתחיל ללמוד בתיכון הטכני של חל האוויר.

ההורים של קובי הם ניצולי שואה, אביו חנן הוא מולודבה שבפולין ועלה יחד עם אחותו לארץ לאחר שהוריו ואחיו נרצחו בשואה. אמו אסתר מאוקראינה קפצה עם אחיה מהרכבת שהובילה אותם למחנות ובכך ניצלו חייהם.

סבא קובי ז"ל בצעירותו

סבתי מספרת איך היא הכירה את סבי?                                                

יום אחד ראיתי אותו רוכב על אופניים לכיוון התיכון בתל אביב והוא עבר ליד חלון ביתי, ראיתי אותו, הוא מאוד מצא חן בעייני וחבר משותף שלנו הכיר ביננו. הפגישה (דייט) הראשונה שלי ושל קובי הייתה כשהלכנו מגבעתיים לתל אביב ברגל כדי לצפות בסרט, כשהלכנו ברגל כל הדרך דיברנו והיכרנו אחד את השני והזמן עבר מהר כי אנחנו ממש נהנינו.

הקמת חיים ביחד

התגייסתי לצבא ישר אחרי מלחמת ששת הימים בשנת 1967 לחיל האוויר וקובי התגייס קצת לפניי, הוא שירת בצבא גם בתקופת המלחמה כשהיה בשירות סדיר.

שלושה חודשים אחרי שהשתחררתי קובי כבר היה משוחרר והוא הציע לי נישואים והתחתנו בתאריך 25.5.1969 כשאני כמעט בת 21 וקובי בגיל 21 וקצת.

סבא קובי ז"ל וסבתא חני בצעירותם

החתונה של סבא קובי ז"ל וסבתא חני

אחרי החתונה קנינו דירה בגבעתיים ועברנו לגור ביחד, ונולדו לנו שלושה בנים. הבן הבכור שלי נולד בשנת 1970, ושנה לאחר מכן כשעברנו לגור ברמת גן נולד בני השני בשנת 1971 ובני השלישי נולד ב-1985.

מאוד אהבנו כלבים ובשנת 1981 אימצנו לראשונה גור כלבים ששמו היה ספידי הוא חיי איתנו 13 שנה ונפטר, לאחר מכן אמצנו בשנת 1996 כלב חדש וקראנו לו ריקו והוא חיי איתנו כמעט 15 שנה, שניהם היו כלבים מאוד אהובים וטובים עם לב טוב וכל הזמן שמרו ודאגו למשפחה.

בשנת 1992 עברנו כל המשפחה לגור ביישוב אורנית בו אני גרה עד עצם היום הזה, קובי השתתף הרבה בתכנון ובבניית הבית באורנית השאיפה שלו הייתה לעבור לגור בבית פרטי עם חצר. אחרי שעברנו לגור הוא השקיע הרבה בבית, בחצר ובגינה, הוא שתל הרבה עצים ופרחים ואהב מאוד את הבית הזה.

קובי נפטר בשנת 2003 שהיה כמעט בן 55 – יהי יכרו מבורך לעד!

עבודות בחיי

במהלך חיי עסקתי בעבודות שונות כמו בחברת בנייה, משרד עורכי דין, במשרדים של שופרסל ולאחר מכן עבדתי בחברה שאנחנו הקמנו, החברה עסקה בייבוא בקבוקים לתרופות וקוסמטיקה.

לפני הקורונה עבדתי חצי שנה בבית ספר בתור סייעת ועזרתי לילדים עם צרכים וכשפרצה הקורונה הפסקתי לעבוד.

תחביבים בחיי

התחביבים שהיו לי, לפני כמה שנים הייתי רוקדת בסטודיו לריקוד אצל אלי מזרחי ריקודים סלוניים, רקדתי במשך שלוש שנים ולאחר מכן הפסקתי, תחביב נוסף זה לבשל מאכלים יוצאי העדה הסורית כמו לחמה בעג'ין, ספיחה, קובה וריז וחמוד.

אורנית היא יישוב קהילתי ויש בו הרבה מסגרות כמו מגרשי ספורט, היכל תרבות וקאנטרי ואני הולכת לקאנטרי לחוגים ולפעילויות ספורט ומידי פעם אני גם הולכת לראות הופעות בהיכל התרבות באורנית עם חברות מהיישוב.

הזוית האישית

מורן הנכדה: נהניתי לשמוע את הסיפורים שסבתא שלי סיפרה על הוריה, ילדותה ואיך היא הכירה את סבא שלי בנוסף היה לי כיף להכיר את סבא שלי מהסיפורים שסבתא שלי סיפרה בגלל שמעולם לא פגשתי אותו.

סבתא חני: נהניתי לעשות את העבודה ולהיזכר בזיכרונות מהילדות ולספר אותם לנכדתי.