מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

איך ננציח את השואה – נעמי (זושיה) קורנברג

תלמידה עם התמונה של נעמי ומשפחתה
נעמי ואחיה לפני המלחמה
הנצחון על הנאצים

אנו התלמידים: עמנואל וליקובסקי, דניאל קריאו, רועי סנצ'ז, בן אסולין, ליאם ביטון, משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי ביוזמה ייחודית של "הנצחת סיפורי שואה", סיפור עדות של שורדי שואה. היוזמה בשיתוף "בית להיות". במסגרת זו בחרנו בחקר תמונת משפחתה של ניצולת השואה נעמי קורנברג ואת סיפורה תיעדנו.

הסיפור של נעמי קורנברג(זושיה) בעקבות תמונה שנמצאה בארכיון

נעמי נולדה באפריל 1939 בעיירה ז'ולקב הסמוכה לעיר המחוז לבוב. לניצולת השואה שלנו יש עוד שם שהוא מתוקה, ושמה הפולני המקורי הוא זושיה.

ב-23 לספטמבר 1939, לאחר החתימה על הסכם ריבונטרופ – מולוטוב עברה העיירה לריבונות הרוסית וכתוצאה מכך כל בעלי הרכוש נשלחו לכלא.

ב-28 ביוני 1941 נכבשה ז'ולקב על ידי הגרמנים. הגטו בז'ולקב הוקם ב- 1942 וכל היהודים הנותרים הוכרחו להיכנס לשם. ב-25 במרץ 1945 החל חיסול הגטו, ההורים של נעמי נהרגו ורק היא ואחיה הגדול (בארבע שנים) ניצלו ונותרו לבד.

הגיע קרוב משפחה שידע על קיומם והבריח אותם מחוץ לגטו ושלח אותם למכר שלו. לאדם שהבריח אותם קראו לו האדון בק, שהסכים להחביא אותם בבונקר מתחת לביתו עם עוד 16 אנשים. הבונקר היה חשוך וחם וכדי לאוורר את הבונקר היו מוציאים לבנה מהקיר הפונה לגינה העורפית.

לאחר המלחמה נדדו חמש שנים במחנות עקורים ברחבי אירופה. אחיה של נעמי הספיק לעלות לארץ על האונייה "אקסודוס" ולחזור איתה להמבורג. לאחר מכן, התאחדו האחים ועלו ארצה בקיץ 1949, בנו את חייהם מחדש, הקימו משפחות ולקחו חלק בבניית המדינה.

נעמי קורנברג משמשת מזה שנים רבות כיו"ר סניף חולון-בת ים של עמותת יש ומשמשת הרוח החיה של מפעל הנצחה ייחודי ופעילות עניפה למען הניצולים. מפעל ההנצחה הוקם על ידי ציפי קיכלר. עמותת יש בחולון שותפה למפעל הנצחה ייחודי לזכרם של מליון וחצי ילדים שניספו בשואה. ילדי חולון אספו מיליון וחצי גולות המסמלות מיליון וחצי ילדים שניספו בשואה.

הסיפור של נעמי קורנברג מתואר דרך הספר של בת דודתה "המלחמה של קלרה" שנכתב על ידי קלרה קרמר:

בסיפור קוראים לה זושיה. היא נולדה בפולין בזמן שהתחיל כל השנאה ליהודים ובדיוק עלה היטלר לשלטון, אסור היה להם ללכת לבית הספר או לפארק, אסור היה להם ללכת על המדרכה אלא על הכביש. העסק של דודה הוחרם על ידי הנאצים, כמו כל עסק יהודי בעיר: "היינו צריכים ללבוש את סרט הזרוע הלבן עם מגן דוד כחול מעל הזרוע הימנית. העונש לכל עבירה היה מוות. מחלון הסלון שלנו, כשאני מתחבאת מאחורי הוילונות, הסתכלתי בנערים יהודים בני גילי וצעירים יותר כשהם עוברים במורד הרחוב ותוך מאמץ דוחפים עגלות ומריצות מלאות באבנים מרוסקות". העבירו אותה מבית לבית עד שהתחבאה במרתף ביתה והם התחבאו שם במשך ימים ולילות, ניסו להיות בשקט כמה שאפשר שלא ישמעו אותם. אחרי זמן מה אמה אמרה לה ולאחיה לא לזוז ושהיא תלך למצוא להם אוכל, עברו כמה ימים והיא עדיין לא חזרה.

חלפו יומיים ודוד שלה חיפש גופות וביניהם הייתה אמה של זושיה שמתה במהלך חיפוש האוכל. הדוד שלה ישר רץ למחבוא שלהם ולקח אותם להתחבא במחפורות שמתחת לאדמה, הם נשארו שם שנתיים רצופות עד שהבריחו אותם לארץ ישראל.

ב- 25 למרץ, בעודם שכובים על מזרוני הקש שלהם, בשעה חמש בבוקר הם הרגישו בטוחים מספיק בכדי לאפשר למעט אוויר רענן להיכנס פנימה. הם עשו זאת על ידי הסרת לבנה מהיסודות.

הם שמעו את המשאיות משתעלות, נעות באיטיות. הם יכלו לשמוע את פיצוצי ההצתה המוקדמת ואת שחיקת מערכות ההילוכים. חלפו ימים אחדים מאז האקציה ועדיין הם לא שמעו מה קרה לזיגוש ולזושייה. הצום והתפילות שלהם לא הביאו את הילדים אליהם. כל התקוות שהיו לה לגבי הישרדות יקירינו התמקדו עתה בזיגוש ובזושייה. הישרדותם עשויה להמתיק חלקיק קטן מסבלם. שני היקירים הקטנים האלו, אם שרדו, יציינו סוג של ניצחון שיעפיל על הסבל, האימה והמוות חסרי ההיגיון.

שחזור התמונה

בארכיון של "בית להיות" נמצאה תמונה של נעמי קורנברג עם אחותה ואחיה שצולמה לפני המלחמה. תלמידי כיתה ט' בחט"ב קציר בחולון שיחזרו את התמונה:

תמונה 1

שחזור התמונה

תמונה 2

הזוית האישית

התמונה והסיפור מאחוריה נכתבו על ידי התלמידים מחט"ב ביניים קציר בחולון והועלו למאגר סיפורי מורשת של תכנית הקשר הרב דורי.

תלמידי כיתות ט' בחט"ב קציר בחולון הנציחו את השואה בדרך מיוחדת ביותר. נוצר חיבור ביניהם ובין "בית להיות" בחולון – מרכז חינוכי לטיפוח תודעת השואה ולקחיה שמהווה בית לניצולי השואה. בארכיון שלהם מצאו התלמידים תמונות שצולמו לפני מלחמת העולם השנייה שאין עליהן הרבה מידע. התלמידים עבדו בקבוצות, יצרו קשר עם בני משפחה ששרדו, חקרו אודות התמונות, מתי צולמו, היכן, מי המצולמים ומה עלה בגורלם ושחזרו את תמונות המקור תוך תשומת לב לפרטים, לסגנון הלבוש, לאביזרים, למיקום ולתאורה.

תהליך ההכנה כלל מפגשי זום בנושאים העוסקים בחינוך לתודעת השואה ולקחיה, חקר אנדרטאות לזכר השואה בארץ ובעולם ויצירות ספרותיות שנכתבו בעקבותיה, הדרכת יסודות הצילום ושמיעת עדויות ממקור ראשון או שני על ידי שורדי שואה או בני משפחותיהם.

התוצרים הוצגו בתערוכת הצילומים, שהתקיימה בתאריך 10.06.22, ברחבת ״בית להיות״, בנוכחות התלמידים, הוריהם, חברי הנהלת ביה״ס, מורים, חברים, שורדי/ות השואה ובני המשפחה של הנספים.שותפות ושותפים לתהליך ומנחות: חיה כספי – מורה לאומנות, אילנה יוחנן, ליהיא יצחקי-פלדמן – מורות לספרות ומנטוריות pbl, חן שובל – מנהל ״בית להיות״, משפחות השורדים, תלמידי ט'5, ט'6, גימנסיה ״קציר״ – חולון, תכנית הקשר הרב דורי בהובלת המדריכה האזורית אטי סטופיקי.

הצגת את שיחזור התמונה

תמונה 3

מילון

הסכם ריבנטרופ-מולוטוב
הסכם בין ברית המועצות לבין גרמניה הנאצית, שנחתם במוסקבה ערב מלחמת העולם השנייה.

אקסודוס
אקסודוס הייתה אוניית מעפילים, שיצאה מנמל סט שלחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,594 נוסעים ניצולי השואה, במטרה להגיע לארץ ישראל. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, וגורשו בכוח לצרפת, ומשם למחנות העקורים בגרמניה.

ציטוטים

”הבונקר היה חשוך וחם. וכדי לאוורר את הבונקר היו מוציאים לבנה מהקיר הפונה לגינה העורפית“

”שני היקירים הקטנים האלו, אם שרדו, יציינו סוג של ניצחון שיעפיל על הסבל, האימה והמוות חסרי ההיגיון“

הקשר הרב דורי