מאגר סיפורי מורשת

אנו, התלמידים עילי, יובל, שני, אבירם ואיתי והבה משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי ביוזמה ייחודית של "הנצחת סיפורי שואה", סיפור עדות של שורדי שואה. היוזמה בשיתוף "בית להיות". במסגרת זו בחרנו בחקר התמונה של מלצ'ה ורחלי שטרן שנרצחו בשואה. את סיפורן ואת הסיפור של בת דודתן מלכה רוזנטל שניצלה והגיעה לישראל שמענו מעדותה של מלכה רוזנטל ז"ל.

הסיפור מאחורי התמונה של מלצ'ה ורחלי שטרן

הילדות שמופיעות בתמונה היו בנות הדודות של מלכה רוזנטל. שמן היה מלצ'ה ורחלי שטרן. הן נולדו בסטניסלבוב שבפולין, כיום אוקראינה.  התמונה צולמה לפני המלחמה בשנת 1937.

מלצ'ה ורחלי לא שרדו את השואה, באחת האקציות שנעשו, הן נלקחו ליער סמוך לסטניסלבוב, הגרמנים חפרו בורות, ירו ביהודים וקברו אותן ואת שאר היהודים שהיו איתם בבורות האלו.

מימין: מלצ'ה ורחלי שטרן בתמונה שצולמה בשנת 1937בסטניסלבוב שבפולין, משמאל: התמונה המשוחזרת על ידי תלמידי חט"ב קציר בחולון

סטניסלבוב

"עיר מחוז בפולין, כיום נמצאת באוקראינה. לפני פרוץ המלחמה חיו בה 25 אלף יהודים, שהיו שלישי מאוכלוסיית העיר עצמה. רוב היהודים בעיר עסקו במסחר מקומי וממלאכות בעיקר בענף ההלבשה והבניין. חלקם עסקו במקצועות חופשיים: עריכת דין, הוראה, רפואה וכו'. הקהילה היהודית הייתה מאד פעילה ומעורבת מבחינה פוליטית. בתחילת המלחמה (1938) נכבשה העיר על ידי הרוסים. מנהיגי הקהילה נשלחו לכלא או הוגלו לאזורים מרוחקים בברית המועצות, בתי חרושת נסגרו והיהודים הפכו להיות פליטים.

בשנת 1941 פלש הצבא הגרמני לעיר והחלו בה פוגרומים. כתוצאה מכך גדל מספר היהודים בסטניסלבוב והגיע ל-40 אלף פליטים יהודיים שחיו בעיר בתנאים קשים של רעב, מחסור ומחלות. באותה שנה העיר הייתה נתונה תחת שלטון נאצי והפכה להיות גטו, ממנו נשלחו היהודים באקציות (גירוש והעברה ממקום למקום). מצב היהודים היה מאד קשה, רבים נאלצו להשתכן במוסכים, בתי תפילה, צריפים מזדמנים ובכל מקום אחר שהיה אפשר. חלק מהיהודים נלקחו לעבודה בבתי החרושת ובמפעלים הגרמניים.

בשנת 1942 הפיקוח על גטו סטניסלבוב עבר לידיהם של הגסטאפו (המשטרה החשאית של גרמניה), האקציות התרחבו, הגטו הוקף בגדר תיל ומונו יודנראט (משטרה יהודית שפועלת מטעם הגרמנים). באותו זמן נשארו בגטו 11 אלף יהודים. ב-3 באוגוסט 1941 נלקחו מאות יהודים ליער פוולצה ונרצחו שם. סביר להניח שמדובר באותו יער שבו מצאו מלצה ורחלי שטרן את מותן.

בשנת 1944 פלש הצבא האדום לסטניסלבוב ושיחרר את הגטו מידי הנאצים. באותו זמן היו בו רק 100 יהודים שהצליחו להסתתר במשך זמן המלחמה, בעזרת כמה פולנים ואוקראינים." (מתוך ויקיפדיה)

בשבילך יפתחו השמיים – סיפורה של מלכה רוזנטל

מלכה רוזנטל הדליקה אחת משש המשואות בעצרת הפתיחה הממלכתית ביד ושם לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס"ה (2005).

מלכה רוזנטל נולדה ב-1934, בסטניסלבוב, פולין. היא היתה בת בכורה למשפחה אמידה ומשכילה. האם עבדה כמורה לספרות פולנית והאב כסוחר עורות ובעל חנויות נעליים.

בזמן הכיבוש הרוסי התגוררה המשפחה בעיירה אוטיניה. עם נסיגת הרוסים בשנת 1941 ניסתה המשפחה לברוח. מלכה זוכרת כי אביה נשא אותה על ידיו תוך כדי חציית הנהר. המשפחה נאלצה לשוב לאוטיניה. לאחר פוגרום קשה של המקומיים ביהודי העיירה הם נסעו לסטניסלבוב, שנכבשה כבר על ידי הגרמנים. בינתיים ילדה אמה את אחיה הקטן קופל'ה. בשנת 1942 הוכנסו היהודים לגטו. האב המשיך בעיסוקו כסוחר עורות עבור הגרמנים והאם עבדה כמתורגמנית. הצפיפות בגטו היתה איומה. בדירה הצטופפו 15 ילדים בנוסף למבוגרים רבים. אמה של מלכה הביאה לבית ילדה הונגריה יתומה, טובה'לה. היא התגוררה עמם והיתה עוזרת למלכה לטפל באחיה התינוק. באחת האקציות ירדה טובה'לה לרחוב כשבזרועותיה האח קופל'ה כי שמעה שמחלקים גזר. מלכה שמעה פתאום צעקות: "גרמנים! גרמנים!". כשנסתיימה האקציה, מצאה מלכה ברחוב את גופתו של אחיה כשראשו מרוטש.

דניסה, המטפלת הפולנייה של מלכה, הוציאה בחשאי את מלכה ואמה מן הגטו, למקום ליד לבוב. פרופסור אחד, שהיה בעבר מורה של אמה, השיג לאם ניירות מזויפים ועבודה כמורה בתיכון. בעקבות איום בהלשנה נאלץ הפרופסור לגרשן מביתו ומלכה ואמה נסעו ברכבת לאחד הכפרים באזור אוטיניה. אחד הנוסעים זיהה את האם ואיים להסגירן. בתוך המהומה הגדולה תפס אוקראיני את הפיקוד והודיע להמון המשולהב שהוא ייקח את השתיים למטה הגסטפו. הוא הוריד אותן מן הרכבת באלימות. עם התרחקות הרכבת הסתבר שהוא למעשה החליט להצילן. האוקראיני הוביל אותן למקום המסתור של האב, אצל משפחת קרוק, שומר היער. הם התחבאו באסם. יום אחד הגיע גרמני לאסם וגלה את אמה של מלכה. מבעד לחריץ בין ערימות הקש, ראו מלכה ואביה את הגרמני חוקר אותה היכן בני משפחתה. היא טענה שהם ברחו ליער. הגרמני הוציא אקדח וירה בה. בלילה יצאו מלכה ואביה אל היער. הם הסתובבו ביער כחודשיים כשהם ניזונים מפירות יער ופטריות. עם בוא החורף הכל קפא. הם החלו לנדוד בין בתי איכרים שהיו מוכנים להחביא אותם, בדרך כלל ללילה אחד. בוקר אחד, מלכה התעוררה וראתה כי אביה נעלם.

מלכה עברה להסתתר בבית משפחת קוט, סנדלר שעבד אצל סבה. מר קוט חש שמסוכן מדי לשכן את מלכה בבית, וחפר עבורה בור. בבור הוא הציב חבית עם פתח, מלא אותה בקש, הכניס לשם שתי שמיכות ובובת סמרטוטים ושכן שם את מלכה. היא שהתה בחבית כשנה וחצי. באפריל 1944 הוצאה מלכה מן החבית ללא יכולת להפעיל את גפיה. לאחר השחרור, מלכה התאחדה עם אביה שנישא בינתיים בשנית, ונדדה עמם ברחבי אירופה. בשלב מסוים היא החליטה לעלות בגפה לארץ ישראל.

בהיותה בת 13 הגיעה ארצה באונייה "אקסודוס" וגדלה בכפר הס אצל דודתה ומשפחתה, שמה שונה ממרישה למלכה. היא סיימה לימודי הוראה בסמינר בית ברל והתגייסה לצה"ל. היא שירתה בצה"ל במשך 13 שנים וסיימה כראש מדור תנועת ציוד בחיל החימוש. אחר כך עבדה כמורה, למדה באוניברסיטה יחסים בינלאומיים, ותמיד התנדבה במסגרות שונות.

בין היתר התנדבה בביטוח הלאומי בחולון, בארגוני נשים שונים, והפכה את ביתה לבית פתוח לכל מי שזקוק לעזרה. מלכה הקימה משפחה, נישאה לדב וילדה את בנותיה ציפי ופזית. יש לה שישה נכדים.

מלכה ראתה חשיבות רבה בלימוד וטיפוח תודעת השואה, ולכן עסקה בכך לאורך כל חייה. היא הופעלה רבות על ידי "יד ושם", הרבתה להופיע בפני אנשי ציבור, חיילים וקצינים, ומאז פתיחת "בית להיות" בחולון שימשה כאשת עדות פעילה ואף ריכזה מפגשים לניצולי שואה מדי יום ראשון בשבוע.

כאשר נכדה היה בגן החליטה לכתוב לו סיפור: "הבית הקטן שבחבית". היום הנכד גדול אך הסיפור ממשיך להיות מסופר דרך תיאטרון הבובות של חולון והוא מוצג בפני ילדים גם כיום. בשנת 2004 יצא לאור הספר "מרישה" שמספר את קורותיה בין סיום המלחמה לעלייתה ארצה. לפני מספר שנים נסעה מלכה רוזנטל לפולין לצלם את הסרט האוטוביוגרפי "בשבילך יפתחו השמים" בשיתוף האוניברסיטה העברית ו"יד ושם".

מלכה רוזנטל: "לא צריך רק לשמר את זכר השואה אלא גם ללמוד ממנה", ולכך היא ייחדה את מרבית זמנה לנושא זה.

מלכה נפטרה בשנת 2020 לאחר שהנחילה לדורות רבים את זכרון השואה. בנותיה ממשיכות במפעל חשוב זה.

סרטוני תיעוד של מלכה רוזנטל: 

הזוית האישית

התמונה והסיפור מאחוריה נכתבו על ידי התלמידים מחט"ב ביניים קציר בחולון והועלו למאגר סיפורי מורשת של תכנית הקשר הרב דורי.

תלמידי כיתות ט' בחט"ב קציר בחולון הנציחו את השואה בדרך מיוחדת ביותר. נוצר חיבור ביניהם ובין "בית להיות" בחולון – מרכז חינוכי לטיפוח תודעת השואה ולקחיה שמהווה בית לניצולי השואה. בארכיון שלהם מצאו התלמידים תמונות שצולמו לפני מלחמת העולם השנייה שאין עליהן הרבה מידע. התלמידים עבדו בקבוצות, יצרו קשר עם בני משפחה ששרדו, חקרו אודות התמונות, מתי צולמו, היכן, מי המצולמים ומה עלה בגורלם ושחזרו את תמונות המקור תוך תשומת לב לפרטים, לסגנון הלבוש, לאביזרים, למיקום ולתאורה.

תהליך ההכנה כלל מפגשי זום בנושאים העוסקים בחינוך לתודעת השואה ולקחיה, חקר אנדרטאות לזכר השואה בארץ ובעולם ויצירות ספרותיות שנכתבו בעקבותיה, הדרכת יסודות הצילום ושמיעת עדויות ממקור ראשון או שני על ידי שורדי שואה או בני משפחותיהם.

התוצרים הוצגו בתערוכת הצילומים, שהתקיימה בתאריך 10.06.22, ברחבת ״בית להיות״, בנוכחות התלמידים, הוריהם, חברי הנהלת ביה״ס, מורים, חברים, שורדי/ות השואה ובני המשפחה של הנספים.

שותפות ושותפים לתהליך ומנחות: חיה כספי – מורה לאומנות, אילנה יוחנן, ליהיא יצחקי-פלדמן – מורות לספרות ומנטוריות pbl, חן שובל – מנהל ״בית להיות״, משפחות השורדים, תלמידי ט'5, ט'6, גימנסיה ״קציר״ – חולון, תכנית הקשר הרב דורי בהובלת המדריכה האזורית אטי סטופיקי.

הצגת שחזור התמונה על ידי התלמידים