מאגר סיפורי מורשת

אנו התלמידים: רון אהרון, אורי אזולאי, גבי איברגימוב, קורט מקסים ואורן מיסלטי משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי ביוזמה ייחודית של "הנצחת סיפורי שואה", סיפור עדות של שורדי שואה. היוזמה בשיתוף "בית להיות". במסגרת זו בחרנו בחקר התמונה של יצחק ודונה חגואל שנרצחו בשואה. את סיפורם ואת הסיפור שלו ושל הוריו שניצלו והגיעו לישראל שמענו מפי הנכד אברהם (טולי) אשכנזי.

הסיפור של משפחת חגואל ואשכנזי (בעקבות התמונה שנמצאה בארכיון)

"שמי אברהם אשכנזי (טולי). נולדתי בשנת 1939 בסלוניקי שביוון, להוריי – יעקב אשכנזי וחנה (אנה) לבית חגואל. לאבי ולאביו ומשפחתו היה בית חרושת לעיבוד עורות. להורי אמי, יצחק ודונה חגואל, היתה חנות מכולת בסלוניקי.

גרנו בבית מפנק במרכז העיר, משפחת מסורתית. לא חסר לנו דבר. בגיל 3 נכנסו לעיר הגרמנים והחלו הגזירות על היהודים: כל מיני איסורים, מגן דוד על חנויות היהודים, טלאי צהוב על הבגדים ועוד. אבא שלי לא קיבל את האיסורים והגזירות ולא נהג לפיהם. בשבת אחת ביוני בשנת 1943 אספו הגרמנים את כל הגברים היהודים בכיכר החירות, התעללו בהם כל היום ולבסוף שיחררו אותם לבתיהם.

אבא שלי החליט שאנחנו לא נשארים בסלוניקי. הוא הכיר מישהו מקומי, פרטיזן, ותכנן להגיע לאתונה, שעדיין היתה בשליטת האיטלקים. זה דרש הרבה כסף אבל הצליחו לסדר לנו תעודות מזויפות של יוונים. ההורים של אימא שלי, יצחק ודונה חגואל, לא הסכימו לבוא איתנו, ויותר מאוחר נשלחו ברכבת לאושוויץ. הסבא נפטר עוד ברכבת הצפופה והסבתא וכל שאר המשפחה נשרפו במחנה ההשמדה אושוויץ."

טולי עם הוריו ואח של אביו נסעו עם סוס ועגלה בעזרת הפרטיזנים לכיוון אתונה. אבא שלו אסר עליו לדבר ספניולית, השפה שכל היהודים דיברו בה, כדי שלא יזהו שהם יהודים. בהמשך הם נסעו ברכבת לעיירה לריסה, היו שם יהודים רבים וגם בני משפחה של אמו, העיירה הייתה עדיין בשליטה איטלקית. לאחר מכן נסעו ברכבת צפופה לאתונה ואנשים טובים עזרו להם בדרך.

כשהגיעו לאתונה, חיפשו את דודתו רוזה אשכנזי שהיתה זמרת מפורסת ביוון וגרו אצלה בהתחלה. משם עברו לחדר בפרוור של אתונה ליד בית חרושת לעיבוד עורות. אביו ודודו עבדו והתפרנסו יפה. טולי שיחק עם הילדים והלך איתם לכנסיה בימי ראשון. הוא התחבר לילדה עשירה שהזמינה אותו לארוחות דשנות בביתה.

יום אחד עצרו את אביו למרות שהיו לו ניירות "חוקיים". הוא הצליח להשתחרר רק בזכות מטבע זהב שנתן להם. לאביו היו תמיד מטבעות זהב והוא לימד את טולי גם להשקיע במטבעות זהב. כבר לא היה בטוח שם והמחתרת הבריחה אותם ברכב של הצלב האדום ליער ליד אתונה, ומשם בספינה לאי אויה. היו שם עוד יהודים ויוונים שמבוקשים על ידי הגרמנים. משם הם המשיכו בספינה לתורכיה, לכפר, ומשם לאיזמיר. בשבת הם הלכו לבית הכנסת אחרי תקופה ארוכה.

מאיזמיר הם נסעו ברכבת לחלב שבסוריה. בחלב הציעו להם להגיע לישראל (פלשתינה). אימא של טולי רצתה להגיע לישראל כי היו לה שני דודים שעלו לארץ כבר בשנת 1932 וגרו בתל אביב. ואכן, הם נסעו לביירות שבלבנון ברכבת ומשם המשיכו ברכבת לחיפה. בארץ הם גרו בשער העלייה שליד חיפה במחנה אוהלים במשך כמה ימים והמשיכו לתל אביב לדודים שגרו בשכונת שפירא.

המשפחה גרה בצריף במשך תשע שנים. בצריף היה חדר אחד, לא היו מים זורמים ולא חשמל, תנאים לא פשוטים. טולי למד עברית. בארץ נולדו לטולי שני אחים ואחות. את בר המצוה שלו הוא חגג בצריף. אביו ודודו עבדו במפעל לעיבוד עורות. לאחר תשע שנים הם עברו לדירה יפה עם חשמל ומים זורמים. טולי למד בבית ספר ביאליק, לאחר מכן בתיכון, שירת בצבא ולאחר מכן הקים משפחה: יש לו שני ילדים וחמישה נכדים.

בשנת 2009 הוא נפגש עם האפיפיור שהגיע לביקור בארץ, כנציג של ניצולי שואה. בגיל 70 החל טולי להתנדב וכתב ספר על תודות המשפחה "סלוניקי כבר לא שלי".

תלמידי חט"ב קציר בחולון מצאו ב"בית להיות" תמונה של סבו וסבתו של טולי, יצחק ודונה חגואל מלפני המלחמה, כנראה בסביבות שנת 1930. התלמידים שיחזרו את התמונה, שמעו את סיפור המשפחה וכתבו את סיפורם.

יצחק ודונה חגואל

התמונה המשוחזרת על ידי תלמידי חט"ב קציר

סרטון תיעוד של אברהם טולי אשכנזי: 

הזוית האישית

התמונה והסיפור מאחוריה נכתבו על ידי התלמידים מחט"ב ביניים קציר בחולון והועלו למאגר סיפורי מורשת של תכנית הקשר הרב דורי.

תלמידי כיתות ט' בחט"ב קציר בחולון הנציחו את השואה בדרך מיוחדת ביותר. נוצר חיבור ביניהם ובין "בית להיות" בחולון – מרכז חינוכי לטיפוח תודעת השואה ולקחיה שמהווה בית לניצולי השואה. בארכיון שלהם מצאו התלמידים תמונות שצולמו לפני מלחמת העולם השנייה שאין עליהן הרבה מידע. התלמידים עבדו בקבוצות, יצרו קשר עם בני משפחה ששרדו, חקרו אודות התמונות, מתי צולמו, היכן, מי המצולמים ומה עלה בגורלם ושחזרו את תמונות המקור תוך תשומת לב לפרטים, לסגנון הלבוש, לאביזרים, למיקום ולתאורה.

תהליך ההכנה כלל מפגשי זום בנושאים העוסקים בחינוך לתודעת השואה ולקחיה, חקר אנדרטאות לזכר השואה בארץ ובעולם ויצירות ספרותיות שנכתבו בעקבותיה, הדרכת יסודות הצילום ושמיעת עדויות ממקור ראשון או שני על ידי שורדי שואה או בני משפחותיהם.

התוצרים הוצגו בתערוכת הצילומים, שהתקיימה בתאריך 10.06.22, ברחבת ״בית להיות״, בנוכחות התלמידים, הוריהם, חברי הנהלת ביה״ס, מורים, חברים, שורדי/ות השואה ובני המשפחה של הנספים.

שותפות ושותפים לתהליך ומנחות: חיה כספי – מורה לאומנות, אילנה יוחנן, ליהיא יצחקי-פלדמן – מורות לספרות ומנטוריות pbl, חן שובל – מנהל ״בית להיות״, משפחות השורדים, תלמידי ט'5, ט'6, גימנסיה ״קציר״ – חולון, תכנית הקשר הרב דורי בהובלת המדריכה האזורית אטי סטופיקי.

התלמידים מציגים את שחזור התמונות