מאגר סיפורי מורשת

אנו התלמידים: לירן שמן, מיתר סלטי, ליאם נבו, תומר כלאף, משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי ביוזמה ייחודית של "הנצחת סיפורי שואה", סיפור עדות של שורדי שואה. היוזמה בשיתוף "בית להיות". במסגרת זו בחרנו בחקר תמונתו של אברהם חיים כהן שנפטר בזמן השואה וחלק ממשפחתו ניספתה בשואה.

העדות נמסרה מפיה של הנכדה לילי דבידוביץ' (הבת של יוסף, בנו של אברהם) ואת סיפורה תיעדנו.

הסיפור של אברהם חיים כהן (בעקבות התמונה שנמצאה בארכיון)

אברהם חיים כהן חי בין השנים 1891-1944. אברהם חיים היה רואה חשבון. הוא התחתן ועבר לעיר אחרת, לעיר חוסט, שנמצאת ליד רכס הרים שנקרא רוסיה הקרפטית.

הוא התחתן עם פאני פרידמן. הם גרו בבית קרקע גדול שבחלק הקדמי שלו היה פאב והחלק האחורי היו מגורים. ביום הוא היה מנהל חשבונות ובערב ניהל את הפאב. נולדו להם שני ילדים: יוסף ויעקב. כשיוסף היה בן ,10 אמו פאני נפטרה. כשפאני נפטרה, אברהם חיים התחתן עם אישה אחרת שקראו לה בלומה. נולדו לבלומה ואברהם שני ילדים: אליס ולייבי.

עד שנת 1939 האיזור של חוסט היה שייך לצ'כוסלובקיה. בשנת 1939 האזור ניתן להונגריה שהייתה בעלת הברית של גרמניה הנאצית. עד לכניסת ההונגרים החיים היו יחסית טובים.

ההונגרים היו אנטישמים. הם רדפו את היהודים  ופגעו בפרנסה של היהודים. הבעיות הגדולות התחילו במרץ 1944 כאשר הגרמנים כבשו את האזור בלי התנגדות. החל מאפריל 1944 רוכזו כל היהודים בגיטאות ונשלחו לאושוויץ בקרונות מסע. מהעיר חוסט נשלחו יותר מ- 10,000 יהודים, ביניהם אברהם חיים, אשתו בלומה ושני ילדיהם אליס ולייבי. בזמן הזה, אברהם חיים היה בן 53. מיד עם כניסתם למחנה, אברהם חיים נשלח לעבודה ובלומה אשתו עם אליס ולייבי הוכנסו למשרפות ונרצחו. אברהם חיים עבד בעבודות כפייה בכמה מחנות ושוחרר מהמחנה. הוא חלה במחלת הטיפוס ונפטר מהמחלה בשנת 1944.

הסיפור שעומד מאחורי התמונה

אברהם חיים כהן הלך לסטודיו לפני המלחמה וצילם את התמונה שם. בתמונה זאת אברהם חיים כהן היה בן 40. התמונה צולמה בחוסט.

שחזור התמונה

יוסף בנו, חזר אחרי המלחמה לבית של אברהם חיים ומצא כמה תמונות ביניהם את התמונה שאנו קיבלנו.

גורלם של יוסף ויעקב

בשנת 1939 יוסף עבר בצורה לא חוקית מחוסט לברית המועצות, נתפס על ידי משמר הגבול והועבר למחנה עבודה בסיביר. הוא עבד בכריתת עצים. בשנת 1945 שוחרר וחזר לחוסט. אחרי המלחמה הוא התחתן בסידוניה ונולדו להם שלושה ילדים לילי, אברהם חיים ויהודית. ב-1972 כל המשפחה עלתה לארץ ישראל. יוסף נפטר בשנת 2018.

בשנת 1943 יעקב גוייס לפלוגות העבודה של הונגריה ושם עבד בסלילת כבישים. ב-1944 הצליח לברוח והסתתר בבודפשט. ב-1949 עלה לישראל. יעקב נפטר בשנת 2007.

הזוית האישית

התמונה והסיפור מאחוריה נכתבו על ידי התלמידים מחט"ב ביניים קציר בחולון והועלו למאגר סיפורי מורשת של תכנית הקשר הרב דורי.

תלמידי כיתות ט' בחט"ב קציר בחולון הנציחו את השואה בדרך מיוחדת ביותר. נוצר חיבור ביניהם ובין "בית להיות" בחולון – מרכז חינוכי לטיפוח תודעת השואה ולקחיה שמהווה בית לניצולי השואה. בארכיון שלהם מצאו התלמידים תמונות שצולמו לפני מלחמת העולם השנייה שאין עליהן הרבה מידע. התלמידים עבדו בקבוצות, יצרו קשר עם בני משפחה ששרדו, חקרו אודות התמונות, מתי צולמו, היכן, מי המצולמים ומה עלה בגורלם ושחזרו את תמונות המקור תוך תשומת לב לפרטים, לסגנון הלבוש, לאביזרים, למיקום ולתאורה.

תהליך ההכנה כלל מפגשי זום בנושאים העוסקים בחינוך לתודעת השואה ולקחיה, חקר אנדרטאות לזכר השואה בארץ ובעולם ויצירות ספרותיות שנכתבו בעקבותיה, הדרכת יסודות הצילום ושמיעת עדויות ממקור ראשון או שני על ידי שורדי שואה או בני משפחותיהם.

התוצרים הוצגו בתערוכת הצילומים, שהתקיימה בתאריך 10.06.22, ברחבת ״בית להיות״, בנוכחות התלמידים, הוריהם, חברי הנהלת ביה״ס, מורים, חברים, שורדי/ות השואה ובני המשפחה של הנספים.

תלמידי כיתה ט בחט"ב קציר בחולון מציגים את שחזור התמונה שעשו בתערוכה ב"בבית להיות"

שותפות ושותפים לתהליך ומנחות: חיה כספי – מורה לאומנות, אילנה יוחנן, ליהיא יצחקי-פלדמן – מורות לספרות ומנטוריות pbl, חן שובל – מנהל ״בית להיות״, משפחות השורדים, תלמידי ט'5, ט'6, גימנסיה ״קציר״ – חולון, תכנית הקשר הרב דורי בהובלת המדריכה אטי סטופיקי.