מאגר סיפורי מורשת

אני חיים ואני משתתף בפרויקט הקשר הרב דורי עם נכדתי עדן בבית הספר "מבוא הגליל".

שמי חיים עמרם, נולדתי בעירק בשנת  1944 עם עוד שבעה אחים ואחיות .עלינו לארץ ב 1951 כשהייתי  בן שש.

אספר לכם איך ניצלתי בזמן חדירת מחבלים מלבנון לקריית שמונה בתאריך 11.4.74. היה זה אירוע הטרור הראשון שבוו חדרו מחבלים לישוב עירוני. יישובי הצפון סבלו מבעיות ביטחוניות קשות, הכוללות ירי טילים וחדירות מחבלים לישובים כמו כפר יובל, נהריה וקריית שמונה. בהם ביצעו מעשי טרור קשים. עד היום קיימת סכנה ליישובי הצפון מצד אירגוני טרור כמו חיזבאללה ואחרים.

ב11.4.1974 חדרה חוליית מחבלים לקריית שמונה, לבניין ברחוב יהודה הלוי 15 , בשעה שבע וחצי בבוקר. המחבלים פרצו לבתים והחלו לירות בדיירים בבניין ללא הבחנה, כולל בילדים גברים ונשים. בשעה שבע וחצי בבוקר שמעתי את היריות, הייתי לבד בדירה בקומה רביעית, בהתחלה לא הבנתי מה פשר היריות, שמעתי שכנה צועקת "מחבלים !" "חומר נפץ!". בבניין כולו גרו כעשרים משפחות.

החלטתי באותו רגע כשמעתי שיש מחבלים, שצריך לצאת מהדירה לפני שיגיעו המחבלים לקומה שלי. ירדתי מקומה רביעית דרך מרפסות המטבח עד לקומה ראשונה, איתי ירד גם השכן ממול בשם שמעון, אבל הוא נעצר בקומה מתחתינו, בגמר האירוע נודה לי שהוא נורה ונהרג.

אני המשכתי לרדת עד לקומה ראשונה תוך כדי יריות מעל הראש שלי. חששתי להישאר בדירה בקומה ראשונה, מחשש שהמחבלים יחפשו ניצולים כדי להשתמש בהם כבני ערובה. החלטתי לקפוץ מחלון מקומה ראשונה אל הקרקע. כשקפצתי מהחלון  לקרקע, נתקלתי בשוטר שהיה שם וכיוון אלי תמ"ק "עוזי" שמשמש חיילים ושוטרים עד היום, ועד היום לא ברור לשוטר ולי איך הוא לא לחץ על ההדק.

הוא היה מבוהל, המחבלים ירו על השוטרים בגלל זה הוא הסתתר מתחת לבניין. בפעולת הטרור הזאת נהרגו שמונה עשרה ישראלים, שישה עשר אזרחים ושני חיילים. המחבלים נהרגו על ידי צה"ל שירה עליהם טיל לקומה חמישית.

הדירה שבה שהו המחבלים שופצה על ידי עמידר והפכה להיות בית המורה בקרית שמונה.

הזווית האישית

סבא חיים ועדן : המפגש הרב דורי יוצר קשר וחיבור בין סיפור החיים של הדור הוותיק, עם החוויות של ילדי הדור הנוכחי.