מאגר סיפורי מורשת

שמי מוקי הדר, נולדתי בחיפה להורים שעלו לארץ כחלוצים מפולין. למדתי בבתי ספר יסודי ותיכון בכרמל והייתי פעיל בצופי-ים. בגיל 18 התגייסתי לצבא לחיל הצנחנים ומאד רציתי להשוויץ עם הכומתה האדומה. אחרי הצבא עברתי לירושלים כדי ללמוד כלכלה באוניברסיטה העברית. בעקבות מלחמת יום הכיפורים בה נפצעתי, שיניתי מקצוע לכתב חדשות בטלוויזיה ועבדתי 40 שנה בערוץ 1. היום אני בפנסיה.

הסיפור שלי קשור למלחמת יום כיפור. במלחמה זו מדינת ישראל הותקפה במפתיע על ידי מצרים וסוריה אשר בימים הראשונים של המלחמה ניצחו את צה"ל, אך החיילים הישראלים לא נשברו והדפו את התוקפים. כשהייתי טירון בצנחנים, קרא לי המפקד בשם "החייל צ'וקומוקו". בשנת 1964 המילה "צ'וקומוקו" תיארה חייל לא מסודר, עם מדים מוזנחים, כובע פלדה מונח עקום על הראש ולא מצטיין בתפעול הנשק.

כשגוייסתי למילואים במלחמת יום הכיפורים, עברו הרבה שנים מאז שהתאמנתי במסגרת הצבא כחייל לוחם. יצאנו עם הפלוגה להרחיב את ראש הגשר שיצרו כוחות צה"ל מעבר לתעלת סואץ. המפקד טעה בדרך ונקלענו לקרב עם כוחות מצרים הגדולים מאיתנו בהרבה. הרכב המשוריין שלנו נפגע מפגז מצרי וכל החיילים קפצו מהרכב למצוא מחסה. אני ועוד חייל בשם אלכס רצנו לכיוון בית המוקף בחומה. אלכס נכנס ראשון ואת פניו קיבלו שישה חיילים מצריים שירו בו והוא נהרג. למזלי עצרתי ולא נכנסתי לחצר. לא היה לי רובה כי הוא עף מידיי כאשר פגז פגע ברכב, וכף ידי השמאלית התרסקה, לכן החלטתי לזרוק לתוך החצר עם החיילים המצרים רימון יד.

הוצאתי בידי הבריאה את הרימון, תפסתי בשיניים את הנצרה בצורת טבעת ומשכתי בכוח כדי לשלוף את הנצרה, אבל היא לא יצאה מהמקום. מתברר ששכחתי שצריך לסובב את הנצרה חצי סיבוב שמאלה לפני ששולפים אותה. הסידור הזה היה אמצעי בטיחות חדש שהמציאו כדי למנוע תאונות בעקבות שליפה מקרית של הנצרה. ידעתי היטב שאם אזרוק את הרימון עם הנצרה בתוכו הוא לא יתפוצץ, אבל החלטתי לזרוק בכל זאת את הרימון לתוך החצר וזה מה שהציל את חיי! החיילים המצריים ראו את הרימון אך לא הבינו שהוא לא יתפוצץ, הם נבהלו וכולם ברחו מהחצר. זה היה מזלי, כי אם לא הייתי חייל צ'וקומוקו שאפילו לא יודע לשלוף ניצרה, הרי הרימון היה מתפוצץ, יתכן שחלק מהחיילים המצרים היו נפגעים, אבל האחרים היו הורגים אותי בקלות כי נשארתי בלי שום נשק.

המסקנה היא, שאפילו אם אתה חושב שהכל אבוד ואין לך מה לעשות – אתה עדיין יכול להציל את עצמך.

מימין: אני אחרי הצליחה של תעלת סואץ לצד המצרי, לפני שנפצעתי, משמאל: לאחר פציעתי, בבית חולים תל השומר

הזוית האישית

סבא מוקי: מאוד נהניתי לעבוד ביחד עם הנכד החכם שלי אלון והתוכנית מאוד מרשימה, כמו גם בית ספר אילנות בהרצליה.

אלון הנכד: אני מאוד אהבתי את התוכנית ונהניתי לשמוע מסבא שלי על דברים מהעבר שלא ידעתי עליהם, ללמוד ממנו על סיפורים ממה שהיה פעם בארץ שלנו, ועל חוויות ילדות שלו.