מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי לודמילה דוביגנסקי, נולדה בדנייפרופטרובסק ב-ב13 באוקטובר בשנת 1941.

לידתה היתה בצורה יוצאת דופן, והיא נולדה בתחילת מלחמת העולם השנייה (מלחמת העולם השנייה התחילה ב 1 בספטמבר 1939) .

סבתא רבתא וסבא רבא שלי היו יהודים. הם גרו באוקראינה בעיר דנייפרופטרובסק. במלחמה הנאצים נכנסו לאוקראינה ולא כולם יכלו לברוח מהמקומות המסוכנים, כדי להישאר בחיים. אבל הם ומפעל שלם , הצליחו לברוח על הרכבת .

בזמן שמסוקי הקרב של הנאצים הפציצו את הרכבת שהיתה בנסיעה, סבתא רבתא שלי ילדה את סבתא שלי. כעבור כמה שעות הרכבת התהפכה כתוצאה מההפצצות. לא כולם הצליחו להינצל. בעת שעזרו לאנשים שניצלו,  נזכרו שיש אישה אחת שילדה ברכבת.

אחרי שחיפשו כמה זמן מצאו את סבתא שלי מתחת לספסל, ומכיוון שאז היה חורף, אם הם לא היו מוצאים אותה, היא היתה יכולה לקפוא למוות, ומי יודע מה היה קורה לה . כשהיא הייתה בת ארבע, בפעם הראשונה ראתה פרי בחייה. ביום ההוא היא ראתה חייל שאכל תפוח. כשהחייל שם לב שהיא מסתכלת עליו, הוא נתן לה את התפוח ומכיוון שזו הפעם הראשונה שהיא ראתה תפוח היא אמרה "אני לא אוכלת תפוח אדמה לא מבושל ".

בהמשך היא עלתה ארצה, והיום היא חיה איתנו ואנחנו אוהבים אותה מאוד, ובזכות זה צריך ללמוד להעריך את מה שיש, ולהודות עליו.

הזווית האישית

עידן: היה כיף ואני מאחל לסבתי שהכל יהיה רק טוב.