מאגר סיפורי מורשת

שמי דני מס ונולדתי בשנת תש"ט 1949, בירושלים עיר הקודש. קראו לי דני מס על שם דודי דני מס הי"ד שהיה לוחם ומפקד בפלמ"ח ונהרג בשיירת הל"ה כאשר הביאו ציוד לגוש עציון הנצור והותקפו על ידי ערבים. דיברנו בבית עברית. כאשר רצו שלא נבין, דיברו הולנדית או גרמנית, כי אבא שלי נולד בברלין, גרמניה, ואימא שלי נולדה בהולנד. להורים שלי קראו יונתן וכרמלה ושניהם כבר נפטרו. יש לי אחות גדולה ממני שקוראים לה חוה ואח צעיר שקוראים לו אורן.

דני מס עם סבא רבא שלו, הרב נחמיה מס

גרנו בירושלים ומהר מאוד עברנו לחיפה, רוב ילדותי הייתה בחיפה, חוץ משלוש שנים במהלכן חיינו בפאריז. אבא שלי היה בשליחות של משרד הביטחון.

היו לנו ממתקים בצלחת שבת. כל השבוע לא היו לנו ממתקים – רק פעם בשבוע בשבת. היינו מקבלים דמי כיס מעטים, כמעט לא השתמשנו בהם, שמרנו אצל ההורים. כל חיי הייתי בבית ספר, בבית הספר היה לי סבבה, מאוד אהבתי ללמוד. בית ספר יסודי בחיפה עד כיתה ו', אחר כך הייתי בבית ספר יסודי בפריס. זו הייתה כיתה ישראלית קטנה של 5-7 ילדים. חגגו לי שם בר מצווה וגם עליתי לתורה בפאריז, היה מאוד נחמד, בעיקר כשסבא וסבתא שלי הגיעו מירושלים לכבוד בר המצווה שלי. כל חברי היו ישראלים, דיברנו עברית, ולא היו לי חברים גויים.

חזרנו ארצה ישר לבית ספר תיכון בחיפה. למדתי עד סוף התיכון, תודה לאל ההורים שלי במצב כזה שלא היו צריכים לשלוח אותי לעבודה. הייתי עתודאי, למדתי באוניברסיטה בירושלים מתמטיקה ופיסיקה. אחר כך עבדתי בצבא במחשבים בחיל האוויר. אחרי הלימודים עשיתי קורס קצינים בחיל האוויר והגעתי לדרגת רב סרן.

התחתנתי עם סבתא בחיפה אחרי סוכות בתשל"ב 1971. למדנו יחד בתיכון, היינו ידידים, אז עוד לא היינו חברים. אחרי האוניברסיטה שלי ואחרי הסמינר למורות של שרה הכרנו שוב והחלטנו להתחתן. עברנו לגור במושב בית גמליאל על יד רחובות, ונולדו לנו שמונה ילדים מתוקים. הילדה השביעית החביבה, חנה, היא האימא של אהרון.

15 שנים עבדתי ביחידת המחשבים של חיל האוויר, הרגשתי שתרמתי הרבה לביטחון המדינה, המשימה האחרונה שלי בחיל האוויר הייתה לבנות תחנת לוויינים של מזג אוויר ועננות עבור הצבא.

אחר כך עברתי לעבוד בתעשייה האווירית, במפעל שמייצר לוויינים, משגר אותם ועוקב אחריהם. כדי לשגר לוויין צריך הרבה סיוע מאת השם שהכל יצליח וגם צריך שליחים טובים שידעו מה לעשות, במסירות ובחריצות. אם רוצים שהלוויין לא ייפול הוא צריך להיות במהירות מדויקת. אם יאט – ייפול, אם יאיץ – יברח מכדור הארץ. אחרי 30 שנה בשיגור לוויינים לחלל, פרשתי לפנסיה.

בפנסיה אני לומד וכותב ספרים, בגיל 70 בדיוק יצא תודה לאל, הספר הראשון שלי שנקרא "הד מהגיגיי" שמכיל סיפורים ומחקרים. אני מקווה שבעזרת השם, בגיל 75 אני אוציא עוד ספר המשך, בעיקר ביהדות.

אני נהנה ללמוד תורה בישיבת כרם דיבנה, ונהנה לבקר את משפחתי הגדולה בכל רחבי הארץ.

תמונה משפחתית

הזוית האישית

אהרון: זה טוב וחשוב שנכד ידע את סיפור החיים של סבא שלו, נהניתי מאוד לראיין אותו.

סבא דני: הווה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום. מקווה ללמוד מאהרון אהבת שלום.