מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי יעל נולדה בקיבוץ חפציבה בשנת 1954, וגדלה כל חייה בחינוך ובלינה המשותפת.

בלינה המשותפת הילדים מיומם הראשון בחיים, גרים וישנים יחד עם עוד חברים בבתי הילדים ולא אצל ההורים. אצל ההורים היו מבקרים הילדים כל יום בין השעות ארבע וחצי עד שעת ההשכבה, שהייתה שונה בהתאם לגיל. ההורים היו משכיבים את ילדיהם בבית הילדים, וחוזרים לביתם.

בכיתה ז' הייתה זאת שנת המצווה שנמשכה לאורך כל השנה,

השנה הזאת צוינה באמצעות משימות הנקראות "מצוות" שנעשו לטובת הקהילה:

1.היכרות עם דתיים, וביקור בכפר חב"ד שכלל גם שינה בכפר, ההרגשה הייתה מוזרה ושונה.

2. התנדבות.  מפגש עם ילדים בקיבוצים אחרים, אשר היה מוכר נעים ומהנה לבלות עם עוד ילדים ולישון בקיבוץ אחר.

3. עוד "מצווה" הייתה  "עבודת שורשים". בעבודת השורשים היו הילדים צריכים לחקור את שורשים של הוריהם.

שנת בר המצווה נקראה בר ולא בת, מכיוון שהמסיבה והמשימות היו בשביל הבנים והבנות וקרו בכיתה ז'. הן לא היו טקס דתי. שנה זו הסתיימה במסיבת בר מצווה של כל הכיתה ביחד. מסיבת בר המצווה הייתה גולת הכותרת של כל השנה, וצפו בה כל חברי וילדי הקיבוץ. לכבוד המסיבה קנו ותפרו לילדים בגדים מיוחדים. לבנים תפרו מכנסיים חגיגיות, וקנו להם חולצות לבנות, לבנות תפרו חצאית וקנו להן חולצות חגיגיות.

המסיבה התקיימה ב יום סגירת מיצרי טיראן על ידי נאצר שהייה נשיא מצריים, בשנת 196, בעקבות זאת הוכרזה כוננות גבוהה, ותוך כדי ההופעות גויסו רוב הגברים של הקיבוץ כולל האבות של הילדים, ואנחנו לא הרגשנו בשום דבר.

ב5.6.1967  שבועיים לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים.

הזווית האישית

סבתא יעל: היה תענוג עבורי לעבוד עם נכדתי, ולהיזכר ברגעים משמעותיים בחיים

 הלני: היה לי כיף שסבתא באה לבית ספר להיות איתי, ולספר לי סיפורים משמעותיים מחייה.