מאגר סיפורי מורשת

שמי לינוי פינחסוב, אני תלמידת כיתה ז' נחשון בחטיבה לחדשנות וליזמות, ביוקנעם ולקחתי חלק בתוכנית " הקשר הרב דורי ".

אני ראיינתי את סבתי טטיאנה (טניה) , אימא של אימי.

סבתא שלי נולדה בשנת 1961 באוקראינה, בעיירה קטנה ,קורוסטישיב. העיירה ממוקמת קרוב לקייב, עיר הבירה של אוקראינה.

בכפר של סבתי טטיאנה  הייתה קהילה יהודית גדולה. היא זוכרת כשהייתה ילדה, היא הייתה עוזרת לשתי הסבתות שלה, ולאימא שלה להכין אוזני המן. הן הכינו אוזני המן עם ריבה, פרג וגבינה לבנה. הן הכינו כמויות גדולות וחילקו לשכנים, ולחברים כמשלוח מנות. הם חילקו אוזני המן גם לאנשים לא יהודים.

סבתא מספרת שהם היו עושים סעודת פורים, עם כל המשפחה המורחבת והיו קוראים את מגילת אסתר. היא לא זוכרת שהם היו מתחפשים אבל כן היו מכינים מסכות מנייר, וצובעים את המסכות.

כמו כן היהודים היו חוגגים את חג החנוכה, והמאכל המרכזי בחג החנוכה, היה לביבות ולא סופגניות כמו היום, כי תפוחי אדמה היו מצרך זמין וזול באוקראינה. סבתא שלי הייתה עומדת שעות ומכינה לביבות כדי שיספיק לכולם. בעבר היו חוגגים את החג בצניעות רבה ולא כמו היום. סבא שלי היה מכין לילדים סביבונים מעץ, והיינו נאספים כל ערב בבית של סבתא וסבא שלי להדליק נרות חנוכה.

אחד הזיכרונות הגדולים הוא, שאחרי שסבא שלה נפטר, בהיותה בת שתיים עשרה בערך, אז החגיגות הפכו למצומצמות יותר

עד שנת 1990, כשהתרחשה העלייה הגדולה מברית המועצות, חיו בעיירה הזאת הרבה יהודים.

סבתא התחתנה עם סבא בשנת 1980 ועברה לגור בקייב ,בירת אוקראינה.

סבתי עלתה לישראל בשנת 1991 יחד עם שאר המשפחה שלי. היום סבתא גרה בקרית ים.

אבא של סבתא שלי (סבא רבא שלי, ז"ל) חי בשנים האחרונות לפני שנפטר בהוסטל, שבו חיים אנשים מבוגרים שעלו לישראל ,ממדינות ברית המועצות לשעבר. בהוסטלים האלה, על מנת לשמח את הסבים והסבתות שגרים שם, משתדלים לחגוג ביחד את כל החגים, וחלק מהחגיגות הם בעזרת מתנדבים. כל חג חנוכה סבתא שלי הייתה מכינה לביבות, בכמות גדולה, ומביאה כדי לכבד לכל האנשים הזקנים, שחיים שם ולשמח אותם.

ביקשתי מסבתא טניה(טטיאנה) לספר לי על מאכל שהיא למדה להכין מאימא שלה, והיא סיפרה לי על:

לביבות תפוח אדמה ממולאות בבשר

מה שמיוחד במאכל הזה שהוא עשוי מתפוח אדמה, בשר מבושל טחון, בצל מטוגן, קמח לבן, וביצים. כל אלה הם מצרכים מאוד פשוטים וזמינים בכל בית. זה מאכל שגם אמא של סבתא מכינה, וגם סבתא של סבתא שלי הכינה. זה מצד אחד מאכל לא חגיגי, אבל מצד שני מאוד טעים, ומזכיר לסבתא את הילדות שלה. אצלנו במשפחה אוכלים את המאכל בחגים, או מדי פעם בשבתות, כשאנחנו מתארחים אצל סבתא וסבא לארוחת שבת.

סבתא סיפרה לי שהיא מכינה את המאכל בדיוק כמו שאמא וסבתא שלה, היו מכינות אותו. השינוי היחיד שלפעמים היא עושה זה סוג הבשר שהיא משתמשת בו למילוי.

הזווית האישית

לינוי: היה לי כיף לחקור ולדבר עם סבתא, וגיליתי הרבה דברים חדשים.

סבתא: נהניתי מהזמן שלי עם נכדתי ושמחתי לשתף אותה בסיפורי ולעזור לה במשימה.