מאגר סיפורי מורשת

שמי סהר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרתה אני מתעד את סבתי צילה.

סבתא צילה מספרת: "נולדתי בשנת 1950 שנה שהיו בה קשיים. הילדות שלי היתה קשה. לא היה לנו כמעט בגדים משלנו. הבגדים היו ניתנים ועוברים מהבת הבכורה ועד הקטנה. מבחינת משחקים – הייתה לנו בובה אחת לכל ילדה. רוב המשחקים שלנו היו משחקי חצר ובשדות ליד קריית חיים. למרות שלא היו לנו בגדים ומשחקים, היה לנו כיף לשחק בטבע, וזאת היתה תקופה טובה.

בתקופה הזו ההורים שלי עזרו לי ודאגו לי. להורים שלי היתה חנות ירקות ואימא שלי השתדלה להגיע הביתה. היא דאגה שתמיד תהיה לנו ארוחת צהרים וארוחת ערב. אם היתה לנו בעיה היינו מגיעים לחנות או שהיינו פונים לאחותי הגדולה שעזרה לנו, אבל גם למדנו להתמודד לבד עם בעיות.

אירוע משמעותי שקשה לי איתו ואני זוכרת אותו עד היום קרה כשהייתי בכיתה ו' וההורים שלי החליטו לעבור דירה מקריית חיים לקריית מוצקין. הייתי צריכה לעזוב את החברות שלי ולהתחבר עם אחרים וזה היה לי קשה. עד היום אני בקשר עם החברים מקריית חיים.

לעומת זאת, אירוע משמח שראוי להזכיר הוא בת המצווה שלי. עד היום אני זוכרת את בת המצווה שלי, חגגו לי אותה בבית. הזמינו כמה חברות טובות ובני משפחה. אימא שלי הכינה את כל המאפים וקנו גם ממתקים. בסוף האירוע אבא שלי הביא לי קופסא קטנה ופתח אותה ובה היה שעון מתנה.בשבילי זה היה פלא, כאילו קיבלתי עולם ומלואו.

זיכרון הקשור במדינה

אני רוצה לספר לך על תקופה שקראו לה "תקופת הצנע". בתקופה הזו כל התושבים קיבלו תלושי מזון ורק עם התלושים אפשר היה לקנות מצרכים: סוכר, קמח, לחם, חלב. שוקולד למשל לא היה. לא היו סופרים. היו רק חנויות קטנות ונתנו לנו הכל רק עם תלושים. אם היו נגמרים התלושים אז לא היה עוד לאותו חודש. זו היתה תקופה מלחיצה כי אם היו נגמרים התלושים אז לא היה עוד. למרות הכל זאת היתה תקופה טובה.

סהר: סבתא, מה היית רוצה לומר? איזה מסר היית רוצה שאשמע?

סבתא: סהר, רציתי לשתף אותך במוטו שלי בחיים: הכסף הוא לא הכל בחיים. המשפחה היא הכל. המשפחה היא הדבר החשוב ביותר שהיה אז ונשאר עד היום. למרות שלא היה לנו כסף היינו מאושרים. זה מה שאני מעניקה לבני המשפחה שלי – לדעת שהמשפחה שלי היא האושר שלי.

הזוית האישית

סהר הנכד המתעד: תיעוד הסיפור של סבתא שלי היה מרגש. כל שיחה שלי איתה גם על נושאים שאינם מופיעים בסיפור הייתה מרגשת. הבנתי אותה יותר ושמחתי שוב ושוב שהיא סבתא שלי. סבתא שלי מאד משמעותית במשפחה שלנו. המסר שהיא מדגישה כל הזמן שמשפחה היא הדבר הכי חשוב בחיים הוא מסר שמועבר אלינו ממנה אל כל בני המשפחה. כל בני המשפחה מאמינים בערך הזה, ואני יכול להעיד על עצמי שהמשפחה היא הדבר הכי חשוב לי בחיים ואין כמו משפחה. אני אעשה הכל כדי לשמח את ההורים שלי וכדי שיהיו גאים בי. אני גם אדאג תמיד לאחותי הקטנה. אני אוהב את המשפחה שלי מאד ואני בטוח שערך המשפחתיות התחיל מסבתא שלי.

לגבי מדינת ישראל בשנים הראשונות שלה – למדתי על תקופת הצנע בה יכלו לאכול רק לפי תלושים, בשונה מהתקופה שלנו בה יש אוכל ללא הגבלה. אנו אוכלים כמה שאנו רוצים ומה אנו רוצים, אם זה בבית ואם במסעדות. גם לגבי בגדים – היום ההורים שלי קונים לי בגדים חדשים בחנויות לעומת העבר שהיו לובשים רק בגדים משומשים שעברו בין אחים. לגבי משחקים – לנו יש כיום משחקים רבים כולל משחקי מחשב למיניהם ואקס-בוקס, לעומת התקופה בה שיחקו בטבע ולכל אחד היתה רק בובה אחת. לגבי חגיגית בר/בת מצווה – כיום עושים הפקות של אירועים במועדונים ובאולמות, לעומת העבר בו חגגו בצורה אינטימית בבית עם מספר מועט של חברים ובני משפחה והכינו מאכלים ביתיים ולא קנו הכל.

אני מאחל לסבתי להיות בריאה עד מאה ועשרים, להיות מאושרת עם סבא שלי ואיתנו כל המשפחה.