מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה ונולדתי בבוקרשט, רומניה. אבי נולד בעיירה קטנה במולדובה, ואימי בעיר יאש. במלחמת העולם השנייה אבי גורש מעיירתו ונשלח למחנה עבודה קרוב לעיר בוקרשט. שלוש שנים הוא היה במחנה העבודה ובתום המלחמה המשיך להתגורר בבוקרשט. בביקור של חתונה משפחתית הכיר את אימי ומאז הפכו לזוג, התחתנו וגרו בבוקרשט, שם נולדתי כבת יחידה להוריי.

הוריי החליטו לעלות לישראל מרומניה, כי אבי היה ציוני ומאד רצה להגיע לישראל. עליתי לישראל בגיל שבע, בשנת 1961, היישר לכיתה א'. עליתי עם השם ג'נה, השפה שדיברתי היא רומנית (לא דיברתי עברית). בני המשפחה בארץ דיברו עברית ויידיש וכך למדתי במקביל את שתי השפות.

המחנכת שלי בכיתה א' הציעה להוריי לשנות את שמי, לדבריה שמי לא היה ישראלי. ההצעה הייתה בין השמות שושנה ויפה – ואמי בחרה בשם יפה. מאוד שמחתי על השינוי, שכן לא רציתי להיות שונה. עם השינוי השם התחלתי להרגיש שייכת. עם הזמן הפכתי מקובלת ולגמרי חלק מהחברה הישראלית.

סבתא יפה בילדותה

עם עלייתנו התגוררנו בחיפה ביחד עם משפחה ערבית, בבית עם מטבח משותף. לכל אחד היה את ביתו, אך המטבח היה משותף לשני הבתים. למדתי לדבר ערבית, לאהוב אוכל ערבי ובעיקר למדתי שגם השונה הוא דומה ואנשים בבסיסם טובים.

על אף שלא נולדתי בישראל אני ישראלית לגמרי.

בגיל 17 הכרתי את בעלי, אפרים, במסיבת יום הולדת של חברה משותפת. התחתנו כשאני בת 19. את אמא של הילי (אלינור) בתי הבכורה, ילדתי בגיל 20. בשנה זו אנו חוגגים 50 שנות נישואין. היום יש לנו שתי בנות , חמישה נכדים ושני חתנים. אנחנו משפחה ישראלית מלוכדת ואוהבת!

הזוית האישית

סבתא יפה: "לי הייתה חוויה נהדרת להיות עם נכדתי ולחלוק איתה זיכרונות מהעבר שעל חלקם לא שמעה. התכנית איכותית ומאוד מקרבת, מייצרת סביבה של פתיחות וחוויה משותפת נהדרת. אני מאחלת להילי שתמשיך להיות נכדה מקסימה, טובת לב, חמה, מחבקת ומדהימה. שתצליחי בחיים – ילדה מדהימה שאת."

הנכדה הילי: "היה כיף לבלות עוד זמן איכות עם סבתא ולגלות דברים חדשים. אני מאחלת לסבתא להמשיך להיות הסבתא הכי טובה ביקום. בבריאות טובה."