מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה טובול, נולדתי בתאריך 22.2.1944 במרוקו, בעיר קזבלנקה. שם נולדו גם הוריי, הם היו משפחה אמידה מאוד שלא חסר לה כלום. הוריי מאוד רצו לעלות לארץ.

כשעלינו לישראל, הם סבלו מגזענות רבה רק מעצם היותם מרוקאים: בזמנו בארץ העדה החזקה הייתה העדה האשכנזית והמרוקאים לא התקבלו בברכה כפי שציפו. בנוסף, סבלו מקשיים כלכלים רבים כי בארץ הייתה תקופה כלכלית קשה. לקח הרבה זמן עד שהסתגלנו פה והצלחנו.

קצת על תקופת ילדותי והבגרות שלי

עד גיל 12 חיינו במרוקו והכל היה בדיוק כמו שההורים שלי רצו: היחס היה רגיל, היה להם מעמד טוב, התקיים שוויון. בגיל 12 כשעלינו לארץ, הורע המצב לאור הקליטה הקשה שציינתי: אני אישית סבלתי מהמון גזענות, בין אם זה בבית ספר או בין חברות בשכונה. היו לי כמה חברים טובים שהייתי איתם כל היום – בשכונה, בפארק המשחקים, בקניון. כולנו היינו באותו בית ספר אך לא באותה כיתה, ולמרות זאת היינו כולנו החברים הכי טובים. בכל יום שישי לפני שבת היינו יוצאים באופן קבוע לשחק ואז לפני שבת היינו מגיעים לבית ונחים. בסופו של דבר, תקופת ילדותי הייתה תקופה יפה, וגם הגזענות והחרם שהיו עושים עליי רק בגלל העדה שלי בנו אותי למי שאני היום. היום אני יכולה להגיד שלא הייתי משנה כלום מאותה תקופה.

הקמת משפחה

הכרתי את בעלי מחברים משותפים, התחתנו בגיל עשרים והבאנו לעולם שתי ילדות מתוקות. הראשונה שלנו נולדה כשהייתי בגיל 21 והשנייה נולדה כשהייתי בגיל 23. הילדים שלי זה מקור הכוח שלי. לילדה הראשונה שלי נתנו את השם אתי, על שם סבתא שלי אסתר ז"ל. לילדה השנייה שלי קראנו אושרית, כי עברנו כמה דברים במהלך השנים וכשהיא הגיעה – הגיע גם האושר והיינו מאושרים. אני ובעלי היינו כל כך שמחים וגאים שהיה לנו אותן, למדנו לאט לאט איך להיות הורים. עם הזמן הבנות גדלו וגם הן הכירו מישהו שכבש את ליבן, הן התחתנו וכשהייתי בת 46 נולד לי נכד ראשון.

מבחינת עיסוק מקצועי, עשיתי תאור בחינוך והייתי גננת בגן הפרטי שלי שהצליח מאוד, במשך דורות, עד לרמה שאנשים שהיו מתגייסיםלצה"ל היו באים בחזרה לגן להגיד תודה ושלום.

חפץ מיוחד העובר במשפחה מדור לדור 

אצלנו במשפחה עוברת שרשרת מדור לדור וכשהשרשרת הגיעה לאימא שלי היא הביאה לי אותה לרגל החתונה שלי, כקמע להצלחה ומזל. אני בערתי את השרשרת הלאה לילדה הראשונה שלי שהתחתנה. לשרשרת הזו חשיבות רבה משום שעברה בין הדורות במשפחה. היא מסמלת המשכיות, מזל והצלחה.

סבתא כיום

כיום אני חיה לבד, בעלי ז"ל נפטר. אני בפנסיה, נוהגת לטוס הרבה כתחביב חדש שפיתחתי לעצמי אחרי תקופת הקורנה (כשנסגרנו בבתים). אני משתדלת לבקר הרבה את הנכדים אחרי הרבה זמן שלא ראינו אחד את השני, היו הרבה געגועים.

מסר לדור העתיד

המסר שיש לי להעביר אל דור הצעיר יותר הוא – הכל אפשרי והכל עניין של רצון. לא לוותר, גם כשקשה להתמיד – גם בלימודים, חברויות ,וכך בכל תחום. זה ישתלם בעתיד!

והכי חשוב – להנות מכל רגע כאילו היום הוא היום האחרון שלך.

הזוית האישית

ירין הנכד המתעד: נהניתי מאוד לתעד את סבתא, למדתי עליה ועל העבר הרבה ויצא לי לבלות איתה הרבה זמן איכות בזכות התכנית.