מאגר סיפורי מורשת

שמי יהושוע, נולדתי בשנת 1948 באיסטנבול שבטורקיה. לאבי קוראים ניסים, ולאמי אידה. וארץ מוצאם היתה טורקיה. כשעלינו, וגדלתי, ההורים שלי סיפרו לי מה היה ואיזה נס היה לנו. טורקיה הייתה ביחסים מאוד טובים עם גרמניה וכשהגרמנים באו לקחת את כל היהודים אט-טורק, ראש הממשלה של טורקיה באותם ימים, ביקש מהגרמנים לא להרוס את טורקיה, שלא יכנסו והוא כבר ישרוף את כל היהודים. הגרמנים לא נכנסו לטורקיה כי הם סמכו על אט-טורק, ובמקום לשרוף את כל היהודים מה אט-טורק עשה, הוא שרף עצים וכך הוא הציל את היהודים ועבד על היטלר. בנוסף לכך הוא גייס צבא שקרא לו על שמו. הוא גייס את כל הבנים, וגם אבא של סבא הלך ובמשך 3 שנים לא חזר הביתה והצבא נלחם נגד הגרמנים. עוד אחד מהניסים עליהם ספרו לי הורי, על הברית שלי שאותה עשו בטורקיה. סבי וסבתי גרו בבית שהיה לו מרתף 5 מטרים מתחת לאדמה, ששם אחסנו את כל הדגים, שסבי דג בלילות, כדי שבבוקר ילך למכור אותם, והדגים היו נורא מסריחים. ביום של הברית מרוב שהיו הרבה אורחים, והרצפה לא הייתה מספיק חזקה, היא קרסה וכולם נפלו לתוך הארגזים שמלאים בדגים מסריחים. סבתי החזיקה אותי כל כך חזק שאני היחיד שלא נפגעתי מהמקרה הזה. כולם נפצעו גם סבתי נפצעה אבל אני לא. אחרי שכולם התאוששו הלכנו לסבא וסבתא השניים שלי, ושם המשכנו את החגיגה.

בשנת 1948 עלינו ארצה כשהייתי בן חדשיים, באנייה ושמה "אנה מריה". ביום העצמאות עדיין אני והורי נשארנו על האנייה והורי כל הזמן באו והלכו להביא אוכל ועוד דברים. למחרת לקחו את כל העולים מהאנייה לעיר הנקראת עתלית. כשהגענו, נתנו לנו אוהלים ושם חיינו בתנאים גרועים מאוד, כי בכל אוהל היו כמה משפחות והיה צפוף מאוד. אבא שלי לא אהב לחיות באוהל אז הוא חיפש איפה יותר טוב לגור. הוא היה נעלם לפעמים לשבוע ויותר וחוזר. הוא עשה זאת עם שני החברים שלו אפרים ואליה, הם הלכו אתו ולבסוף הם מצאו בית בטבריה, אבל בשכונה שהיו בה רק ערבים, שכונת ההר, מול הכינרת.  השכונה הייתה נטושה מכיוון שכל הערבים ברחו בגלל המלחמה שהייתה ונשארו שם 47 בתים נטושים. אבי וחבריו חזרו מהר הביתה כדי לקחת אותנו ואת כל המשפחות הטורקיות שהיו אתנו באותו חלק של האוהלים ואז עברנו לטבריה. גרנו שם עד שמלאו לי 13 ואז אבי הלך לאמו ואביו שגרו ברמלה, וגם דודתי הלכה אתו והוא השאיר אותי ואת אמי ואת 2 אחיותיי, מזל ובתיה, חודש בטבריה עד שחזר. כשחזר, הדבר הראשון שהוא אמר זה: "מחר אנחנו עוברים לרמלה" והלך להביא טנדר ושם שם את כל חפצינו. למחרת עברנו והבית שהוא מצא היה ממש מתחת לשוק של רמלה. בזמן שגרנו ברמלה אחי הקטן איציק נולד, וכשדודתי ודודי הלכו לחפש בית בתל אביב, גם אבי הלך איתם ומצא לנו בית בשכונת שפירא.

כשמלאו לי 18 התגייסתי לצה"ל. השתתפתי במלחמת ששת הימים. אחרי חמישה ימים מצאתי את עצמי בתעלת סואץ שבמצריים. הייתי חייל סדיר וטנקיסט בחיל השריון והגדוד שלי נלחם מול מצריים. המלחמה הייתה מול מצרים סוריה וירדן. לאחר שהשתחררתי גייסו אותי כלוחם מילואים להשתתף במלחמת ההתשה, נגד המצרים. בשנת 1973 גייסו אותי שוב, הפעם למלחמת יום כיפור. הגדוד שלי שוב ירד לסיני להילחם. הפעם הייתי 3 חודשים רחוק מהבית עד שהגיעו שיחות על הסכם שלום. במלחמה הזו היו הרבה נפגעים והרוגים. אני הייתי נהג משאית והובלתי את הטנקים השרופים, את גופות ההרוגים בארונות, ואת המכוניות, והחזרנו הכול לארץ. 3 חדשים אחרי ששוחררתי מהצבא התחלתי לעבוד בתעשייה האווירית. בשנת 1974 נולדה לי בתי הבכורה, בנובמבר, ושמה חיה. אחרי 6 שנים נולד לי הבן השני ושמו ניר ניסים, על שם אבי ניסים סלוני.

הזוית האישית

נועם: היה לי כיף מאוד לשמוע את סיפור חייו של סבי ובמיוחד על השירות הצבאי שלו, שהוא לחם כמה שהוא יכול ועבר חויות בחייו תוך כדי השירות שלו. אני מאוד מתעניינת בכל הדברים האלו אז גיליתי שסבי עבר כל מני הרפתקאות בחייו, בכל גיל היתה לו הרפתקה מעניינת. ושימשיך ליהנות בהרפתקאות שנשארו לו בחיים.