מאגר סיפורי מורשת

שמי איציק שפאץ, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי אביגיל. במסגרת התכנית אנו מתעדים סיפור מחיי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

נולדתי בפולין. כשגרתי בפולין, לא ידעתי שאני יהודי. כשהתחלתי את הלימודים בכיתה א', שיעור אחד בשבוע היה שיעור דת שהעביר כומר קתולי. לי ולעוד שני תלמידים אמרו להיות בחוץ, שזהו עבורנו שיעור חופשי. מאוד כעסתי, כי ראיתי שהכומר מחלק לילדים תמונות של קדושים.

הוריי לא סיפרו לי על יהדותנו, עד שהחלו לארוז לקראת העלייה לארץ, בשנת 1957. כשהבית היה כולו בארגזים, חל חג הפסח. הוריי קנו מצות בקהילה היהודית, והחלו לספר לי את סיפור הפסח, ועל כך שאני יהודי וכו'. ליד הארגזים לקראת היצאה מפולין, עשינו משהו כמו סדר פסח אבל בלי ההגדה. מבחינת הסביבה זה היה פסח כמו שעשו במצרים לפני שבני ישראל יצאו ממצרים, הייתה לחג אז משמעות דומה מבחינתנו.

העשרה – כומר

"כומר הוא איש דת המופקד על קיום טקסים דתיים, המשמש לעיתים גם מנהיגה הרוחני של קהילה. המונח מתייחס בעיקר לכמרים נוצרים, אך הוא משמש גם לכהני דת בדתות אחרות. בנצרות האורתודוקסית ובנצרות הקתולית מופקד הכהן לקיים את הסקרמנטים ולבצע שלל תפקידים דתיים אחרים: לשמוע וידוי, לקיים מיסה, לחתן, לקבור את המתים, להטביל ועוד. כהן, נהיה כהן אך ורק דרך ההסכמה לכהונה – בה, הבישוף, סומך את ידו על ראשו, ובעודו אומר את מילות ההסמכה, הכהן, על פי האמונה והמסורת הנוצרית, מקבל את החסד של הכהונה, בה היה ראשי לעשות את כל תפקידו. כהן לרוב יוסמך לא מוקדם מגיל 25, אף כי לכלל זה יש חריגים במקרים יוצאים מן הכלל. בנצרות האורתודוקסית יכולים גברים נשואים להיות כהנים, אך אסור להם להינשא לאחר הסמכתם. כהנים קתולים ואורתודוקסים מחויבים בפרישות, ואינם מורשים להינשא." (ויקיפדיה).

הזוית האישית

אביגיל הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מעניין לדעת הרבה דברים חדשים שלא ידעתי עליהם לפני התכנית ובאופן כללי היה כיף לבלות קצת יותר עם סבא שלי.

סבא איציק: היה לי מאוד מעניין ומהנה לבוא למפגשים השונים במסגרת התכנית, להיות יחד עם אביגיל ועם יתר ילדי הכיתה והסבים והסבות שלהם.