מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם אספיס נולדתי בשנת 1932 בירושלים, ולאחר זמן קצר עברתי להתגורר בתל אביב בשכונת "נווה צדק".

נווה צדק היא השכונה היהודית הרשמית הראשונה מחוץ לתוואי חומות העיר יפו. השכונה נוסדה ב-1887, כמה שנים לאחר שחומות יפו נהרסו. גבולותיה המקובלים כיום הם בצפון-מזרח רחוב פינס, בדרום-מזרח ואדי שבו עברה מסילת הרכבת יפו–ירושלים (כיום נסלל בו הקו האדום של הרכבת הקלה), בדרום-מערב חניון מנשייה ובצפון-מערב רחוב שבזי. השכונה נוסדה בשנת 1887, 22 שנה לפני ייסוד תל אביב, על ידי משפחות יהודיות שרצו לגור מחוץ ליפו הצפופה. שמה בא מדברי ירמיהו הנביא:”כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ“ (ירמיהו ל"א, כ"ב).ויקיפדיה

אבי ואימי נולדו בפולין. אבא שלי דוד עלה ב1923 ואמא  נחמה עלתה ב1930. בשנת 1934 נולד אחי אהרון בתל אביב.

ברצוני לספר על בניית גשר עזריאלי אותו בניתי. גשר עזריאלי (נקרא גם גשר הקריה) הוא גשר מעוצב להולכי רגל מעל דרך בגין בתל אביב. הגשר מוליך מפתח מתחם הקריה ומגדל המטכ"ל שבמערב, דרך בגין אל מזרח דרך בגין וכן היישר אל תוך קניון עזריאלי, ודרכו לתחנת הרכבת השלום. ככזה, הוא משמש חיילים רבים ועובדי משרד הביטחון. מטרת הפרויקט של בניית הגשר, היה לחבר את תחנת הרכבת של עזריאלי בת"א, לקניון לפני שבנו את שאר הבניינים. עבדתי עם חברת הנדסה לפרויקטים קודמים, ואמרו לי שיש פרויקט של בניית הגשר. עבדתי על מכרז, נגשתי אליו וזכיתי. זכיתי במכרז בגלל שלחברה שלי היה מוניטין טוב, פרסמנו את הבנייה במחיר יחסית אטרקטיבי.

שלבי הפרויקט

תכנון – את התכנון עשתה חברת הנדסה, ומהנדס של החברה שלי עשה את הפירוט : את החלקים, איזה חומרים, איפה לחתוך , את כל הפירוט לביצוע.

בנייה – את הגשר חילקו לשני חלקים: חלק אחד ישר, וחלק אחד מעוקל בגלל הזווית של כניסת הרכבת אל הקניון.

הגשר עשוי מצינורות מתכת  שהם 300 טון של פלדה.

הובלה והקמה – החלקים היו גדולים ולכן לא ניתן להובילם לבד. הצינורות  הובלו בשני חלקים והיה ליווי של המשטרה. מנופים גדולים הרימו, את הצינורות ובו בזמן העובדים הרתכים ריתכו כשהגשר היה באוויר. ההובלה והחיבור נעשו בלילה בגלל שנדרש לעצור את נתיבי איילון, כדי לחבר אותו.

הפרויקט נעשה בשנות ה-90 המאוחרות ונמשך בערך ארבעה חודשים. אני עבדתי על המכרז שכלל איך יבנה, מאיזה חומרים, כמה זמן ייקח, וכמה יעלה.

כיום סבא אברהם פנסיונר כבן תשעים.

הזווית האישית

עידו: היה לי ממש כיף ומעניין להקשיב לסבא, כשהוא מספר על הפרויקט החשוב שהיה מעורב בו.