מאגר סיפורי מורשת

שמי איילה דהן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם בני, עמנואל, יחד אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת. 

נולדתי בגיאורגיה (ברית המועצות לשעבר) בשנת 1985 בעיר בטומי. גרנו בעיר קבולטי שצמודה לבטומי. המשפחה של אימא שלי נדדה הרבה ברחבי ברית המועצות ביחד עם הקהילה – גרעין חבקיאל. סבתא שלי, חנה ז"ל, נולדה באסטוניה בשנת 1926. סבא שלי, שאול ז"ל, נולד בגבול אוקראינה-פולין בשנת 1924. 

שניהם עברו את השואה בדרכים שונות: סבתא אולצה לעבוד במפעלים לייצור מדים לחיילים הנאצים ועברה זוועות שרק נערות  בשואה יכולות לעבור. סבא היה ילד יתום ביחד עם עוד חמישה אחים. הצבא הרוסי הגיעה לילה אחד לגייס את אביו לאחת המלחמות כאשר סבא היה בן 4. בגלל שאביו לא היה מוכן להרים נשק, בגלל שהאמין כמו שכתוב שלא להרים נשק על אחרים, הצבא פשוט ירה בו במקום בביתו מול כל המשפחה. אמו נפטרה זמן קצר אחר כך, וכך הילדים נשארו ללא הורים בגיל מאוד צעיר. הם סבלו מרעב מאוד גדול. יום אחד, אחד האחים שהיה בן 6, יצא ליער ואכל פטריות רעילות כי היה רעב ונפטר. שני אחים נוספים נפטרו ממחלות וכך הם נשארו שלושה יתומים לבד.

סבא וסבתא שלי נפגשו בסוף המלחמה בקהילה והתחתנו בשנת 1950. נולדו להם ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות. הם נדדו מסיביר לגיאורגיה כאשר אימא שלי הייתה בת שנה וחצי. מאז הם חיו שם עד שעלו ארצה, בשנת 1990. 

אימא בת חצי שנה עם סבא ז"ל וסבתא האהובה

המשפחה של אבא שלי היא אוקראינית. אבא שלי נולד וחי במריאופול בצעירותו ואז עבר לגור בגיאורגיה, שם הכיר את אימא שלי. הם התחתנו בשנת 1984. אבא שלי נפטר ממחלת לב בגיל 45 בתחילת שנת 1991. כדי לא להישאר לבד, אימא החליטה לעלות ארצה אחרי סבא וסבתא במאי 1991. 

העלייה לישראל

הגענו לעיר אשדוד לאח הקטן של אימא, פנחס, שעלה לארץ ראשון. לאחר תקופה מאוד קצרה עברנו לגור עם סבא וסבתא בעיר קריית גת. כל זאת כאשר רוב הקהילה שאימא גדלה בקרבה בגיאורגיה עלתה לארץ. הם החלו לחפש מקום שיוכלו לחיות בו ביחד, כפי שחיו שם. לאחר נסיון לגור במושב אשלים ביחד עם עוד משפחות לא מהקהילה (משפחות צבריות). הניסיון לא צלח והוחלט לחפש יישוב לא מיושב כדי לנסות ליישב אותו. וכך המדינה הציעה בשנת 1993 לגרעין את מושב ייטב בבקעת הירדן. זהו קיבוץ שהוקל על ידי הנח"ל בשנות ה-70 אך היישוב לא צלח וננטש.

וכך גרעין חבקיאל הגיע ליישוב ייטב, כאשר אין במקום מים וחשמל תקינים. ב"ה הכל הסתדר ולאט לאט רוב חברי הגרעין עברו לגור ביישוב. אני ואימא הגענו ליישוב בפסח 1997, כאשר הייתי בכיתה ה', מאז אנחנו שם.

בשנות התיכון למדתי בפנימיה – נווה שרה הרצוג – בבני ברק ובשנת 2004 הלכתי לעשות שירות לאומי בירושלים. במשך שנה עשיתי שירות בסוכנות היהודית בקריית חינוך אשר בשכונת ארמון הנציב, ואת השנה השנייה עשיתי במכון טל"י. במהלך השירות וגם אחריו עבדתי בחברת אבטחה וכך הכרתי את אמיר בשנת 2006, לאחר מלחמת לבנון השנייה. הכרנו במהלך העבודה, הוא היה מאבטח בכותל ואני הגעתי עם קבוצה מחו"ל אשר אבטחתי אותם. 

באוקטובר שנת 2009 נישאנו. באוגוסט 2010 חזרתי ליישוב ייט"ב ביחד עם אמיר, חודשיים לפני שעמנואל נולד. עמנואל שאול נולד באוקטובר 2010. אחריו נולדה ליאן בשנת 2012, נהוראי בשנת 2016, יהב בשנת 2020 ואור לבי ושחר ב-2021.

אותי תמיד לימדו להסתכל על הצד הטוב בכל דבר, תמיד לדעת מתי להגיד דברים, המוטו שלי מהבית הוא תמיד: "אם אין לך משהו טוב להגיד עדיף לשתוק", כלומר – עדיף לא לדבר מאשר להגיד משהו שיפגע בצד השני .

הזוית האישית

עמנואל שאול המתעד: בשבילי אלו סיפורים שאני שומע על בסיס יומיומי, אני כל יום הולך לבקר את סבתא ליובה, ואימא תמיד דואגת לספר לנו סיפורים על המשפחה הקרובה וגם המורחבת, אבל כיף לשבת ולדבר ולשמוע את מה שהיה פעם ואיך היה, ואני שמח שתיעדנו את שורשי המשפחה במאגר המורשת.