מאגר סיפורי מורשת

שמי שובל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את עלייתו לארץ של סבא רבא שלי, ציון כהן, ומעלה את סיפורו למאגר המורשת של התכנית.

סבא רבא שלי נולד בבגדד שבעיראק בשנת 1928. הם דיברו בשפה ערבית ששייכת ליהודים, עם המוסלמים דיברו בערבית שונה. המשפחה הייתה במצב כלכלי ירוד, סבא שלי היה הילד הבכור ולכן נאלץ לעזוב את הלימודים בגיל 9 ולצאת לעבוד בעבודות דפוס, כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

משפחתו של סבי גרה באזור של יהודים אבל גם היו הרבה מוסלמים מסביבם. היחס של המוסלמים ליהודים באותה תקופה היה יחסית טוב, הילדים היו משחקים ביחד, המלך היה מכבד את היהודים וסך הכל היהודים והמוסלמים חיו חיי חברות, עד שהייתה מהפכה שעליה אספר בהמשך.

העלייה לארץ ישראל

כאשר הכריזו ב-1948 על הקמת מדינת ישראל החל פוגרום (פרהוד) בעיראק. המורדים עשו הפיכה, הרגו את המלך והתעללו קשות ביהודים. היו ממש פרעות ביהודים. המוסלמים פרצו לבתים ולעסקים, הם שדדו, היכו ורצחו מאות רבות של יהודים על לא עוול בכפם, רק בגלל שהכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. לאחר מכן האנגלים פשטו לעיראק ועצרו את הפוגרום שביצעו ביהודים.

למרות הפסקת הפוגרום, היהודים חיו בפחד וכמעט כולם היו ללא עבודה, גם היחסים הטובים שהיו בעבר עם השכנים המוסלמים התקררו לחלוטין, ולכן משפחתו של סבי החליטה לעלות לארץ ישראל.

בשנת 1951 סבא רבא שלי, שכבר היה נשוי לסבתא עליזה ז"ל עם ילד אחד, עשו את דרכם לארץ ישראל במטוס. ההורים שלו וחלק מאחיו נשארו עדיין בעיראק כיוון שאז לא היו הרבה טיסות או אפשרויות אחרות לצאת מעיראק לארץ ישראל. עד שנת 1954 עלו שאר האחים ואמו לארץ, אביו נפטר בעיראק.

כפי שהסברתי, סבא רבא שלי הגיע בטיסה לארץ ישראל והדרך הייתה יחסית קצרה מאוד וללא בעיות מיוחדות. היו לסבא רבא שלי הרבה חששות בדרך לארץ ישראל, מכיוון שההורים שלו וחלק מהאחים שלו נשארו בעיראק והוא לא ידע מתי הם ייפגשו בארץ ישראל אם בכלל. היו גם מחשבות על מה יהיה בארץ ישראל, ממה יתפרנסו ואיפה יגורו.

ההסתגלות בארץ

ברגע הנחיתה בארץ לקחו אותם למחנה עולים בעתלית, שם סבא שלי (חיים כהן) נולד. הם גרו בצריפים, בקיץ היה מאוד חם ובחורף היו הרבה נזילות של גשם מהגג לתוך הצריף. כדי שלא יהיו שלוליות בתוך הצריף, היו מפזרים דליים על רצפה.

במחנה העולים היה קשה להתקיים, לא הייתה עבודה וכדי לאכול היו מקבלים תלושים. לפי עדותו של סבא רבא שלי הייתה אפליה קשה מצד המדינה בין העולים המזרחים לבין האשכנזים. את האשכנזים העבירו מהר לקיבוצים ולשיכונים ואת המזרחים השאירו במחנות עולים.

היה מקרה מאוד קשה שקרה במחנה עולים. באו אנשים מהמדינה כשסבא רבא שלי לא היה בבית, הם אמרו לאשתו שהילד שלה חולה (סבא שלי) והם לוקחים אותו לבית הבראה. כשסבא רבא שלי חזר הביתה ושמע את הסיפור, הוא עשה בירורים מהירים לאן יכולים לקחת את הילד. ממקום למקום הוא הגיע לפרדס חנה ומצא את סבא שלי בוכה ורעב בצריף עם עוד תינוקות ללא השגחה. כמובן שסבא רבא לקח את סבא שלי והחזיר אותו הביתה.

ממחנה העולים בעתלית הם עברו למחנה עולים זרנוגה שליד רחובות, שם היו תקופה קצרה מאוד ועברו לכפר ענה שהיום נקראת אור יהודה. סבא רבא שלי התמודד עם קשיים רבים והתמודד איתם בגבורה מתוך אחריות גדולה בתור האח הבכור.

הזוית האישית

שובל הנינה המתעדת: התהליך שעברתי במהלך התכנית מאוד מעניין ומרתק. שמעתי בפעם הראשונה מסבא רבא שלי את כל מה שהוא עבר מילדותו עד עכשיו. ניסיתי לתאר את עצמי במצבים הלא פשוטים שסבא רבא שלי עבר. לאחר התכנית אני מרגישה יותר מחוברת אליו ורוצה לשמוע עוד ועוד סיפורים. התובנות שלי הן שאין דבר העומד בפני הרצון, ושככל שהקשיים בחיים יותר גדולים הם רק מחשלים אותך.

סבא רבא ציון: שמחתי מאוד לספר לנינה שלי על הילדות שלי ועל סיפור חיי. שובל ילדה מאוד סקרנית, התעניינה, שאלה שאלות ושיתפה ברגשותיה על כל מה שסיפרתי לה. אני שמח שיש תכנית שמחברת בין הדורות – בין נינה לסבא רבא.