מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה מלכא. נולדתי בישראל בכו' כסליו תשי"א בשנת 1951 להוריי קוראים יצחק ועליזה בן-נעים. אני השלישית במשפחה.

כשהייתי בגיל חודשיים אבי נפטר לאחר מחלה, ואמי התחתנה בשנית. למשפחה נוספו עוד שישה אחים ואחיות. ההורים היו מסורתיים, שמרנו קצת כשרות, בשבתות ובחגים ערכנו סעודה ולא מעבר לזה. גרנו בלוד ולמדתי ארבע שנים. אחר כך המשכתי ללמוד בבני ברק. בית הספר הייתה עם פנימייה והיו לי שם הרבה חברות. אחת לחודש ולפעמים לעיתים קרובות יותר הייתי מגיעה הביתה. משפחתי הגיע לבקר אותי לעיתים רחוקות.

אני זוכרת, שכאשר הייתי בכתה ו', אבא של אחת מבנות כיתתי  חלה מאד ושכב בבית רפואה "לוינשטיין" בהרצליה. לחברתי הייתה עוד אחות שלמדה אתנו בבית הספר. מנהלת בית הספר פנתה אלי בבקשה שאסע עם שתי האחיות מהפנימייה, פעם בשבוע, לבקר את אביהן בבית הרפואה. כמובן, שנעניתי ברצון ובשמחה לפנייתה.

אחת לשבוע היינו שלוש בנות צעירות נוסעות בתחבורה הציבורית מבני ברק להרצליה, נסיעה שהתארכה, כי היה עלינו להחליף  מספר קווים של אוטובוסים. שם בבית הרפואה היינו שוהות כמעט שעתיים שלמות ליד מיטת חוליו וסועדות אותו. מעבר למצוות ביקור חולים, הבנות קיימו גם את מצוות כיבוד הורים ואני קיימתי מצווה של עזרה לזולת.

הייתה לי הרגשה מאד מיוחדת שהמנהלת בחרה דווקא בי לעזור לאותה משפחה. הרגשתי את גודל האחריות, שסומכים עלי ומאמינים בי. והרגשתי שבחרו בי בגלל שהיה בי בטחון עצמי. לצערנו, אחרי שנה-שנתיים של ביקורים פעם בשבוע, אביהן נפטר. זה היה עצוב לי מאוד.

יש לי זיכרון נוסף מאותה תקופה, שכנראה מוכיח גם על האחריות הרבה שנתנו לי והאמינו בי. אחת המורות פנתה אלי וביקשה ממני, שאהיה אחראית אחת לחודש להביא בשבילה את חומר הלימודים שהיא נזקקה מהמרכזייה הפדגוגית בתל אביב. כדי להגיע למקום, הייתי צריכה לנסוע באוטובוסים מבני ברק לתל אביב, ובנוסף לכך הייתי צריכה בחזור לקחת מהם ציוד ואביזרים (כגון סרטי ווידאו, מוצגים ועוד…) נחוצים למהלך הלמידה, ולשאת איתי באוטובוסים.. הרגשתי אחריות גדולה.

בסיום שנות הלימודים בבית ספר יסודי המשכתי בלימודי תיכון בבני ברק, גם שם הייתי בפנימייה, זאת הייתה פנימייה דתית לגמרי, בפנימייה זאת התחזקתי יותר ושם למדתי יותר על אורח חיים דתי.

התחתנתי בגיל שמונה עשרה וחצי החתונה התקיימה בבני ברק. זיכרון מיוחד בהכנות החתונה: חתני, עמרם, טס בתקופה שבין האירוסין לחתונה לקבל ברכה מיוחדת מהרבי מלובביץ ב- 770 שבניו-יורק.

לאחר החתונה התגוררנו שש עשרה שנה בשכונת חב"ד בקריית מלאכי שם נולדו לנו שבעה ילדים, אחר כך עברנו לראשון לציון ונולד בן הזקונים ועד היום אנחנו גרים בראשון. בתחילת הנישואין עבדתי בתפירה ולאחר מכן הייתי מורה לאומנות לאחר מכן עברתי לעבוד בישיבת חב"ד כטבחית 40 שנה. כיום אני מבשלת לקייטרינג של בני "אבי מלכא אירועים" (אביב של מיכל) ב"ה היום כול ילדיי נשואים, יש לנו עשרות נכדים ושלושה נינים.

ואני רווה מכולם הרבה נחת!

המצגת שלנו

הזוית האישית

למדתי מהסיפור הזה מסר מאוד גדול שצריך לעזור לאחרים במיוחד לחברות… בקיצור תמיד לעזור… תודה רבה לסבתא שלי שלמרות שהיא כל כך עסוקה היא מצאה את הזמן להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. תודה רבה למורה שנתנה לנו את האפשרות להכיר קצת יותר מקרוב את הסבתות.

*תודה לקב"ה שבזכותו אני כאן!