מאגר סיפורי מורשת

עד שאחי הקטן ששמו בני נולד, כשהייתי בת ארבע, הייתי ילדה יחידה מפונקת, מחובקת, וכולם שמו לב רק אלי. לפני שאחי נולד הוריי שמאוד רצו שלא אקנא, קנו לי מיטה חדשה ודיברו איתי והכינו אותי לקראת בואו ואמרו לי שהוא יקבל את כל הדברים הישנים שלי.

ואז אחי נולד ואמי הייתה איתו בבית החולים ונשארתי לבדי עם אבא בבית. כשהם חזרו הביתה, היה צריך, כנהוג,  לעשות לאחי התינוק, ברית מילה והוריי תכננו מסיבה גדולה באולם. לכבוד האירוע, אבא שלי, בפעם הראשונה ואחרונה בחיי, לקח אותי לקנות לי שמלה לחגיגת בית המילה של אחי הקטן. הלכנו ביחד לחנות "כיפה אדומה" ואבא שלי קנה לי שמלה לבנה, שעד היום אני זוכרת איך שהיא נראית (אני כיום בת 66) .

הגעתי עם אבא לאולם ביום האירוע וכל האורחים הגיעו גם הם. כולם, כמוני, היו לבושים בבגדים חגיגיים וכולם הביאו מתנות. באולם היה חדר מתנות וכל המתנות נערמו שם. אף אחד לא הביא לי, לילדה המפונקת, מתנה!

מרוב שהתעצבנתי, קינאתי וכעסתי, נכנסתי לחדר המתנות ופתחתי את כל המתנות !!! מדדתי את כל בגדי התינוק שאחי התינוק המעצבן קיבל ושכמובן לא התאימו למידתי. לבסוף מצאתי איזה סוודר שהצלחתי לשים עליי כששתי הידיים משוכות לאחור, כי ההסוודר היה כל כך קטן וכך הסתובבתי בהרגשה שאני שונאת את הוריי ואת אחי ואת האורחים, כך הרגשתי עד סוף אותו יום.

אני זוכרת, שהמשכתי לקנא באחי כל החיים ותמיד חשבתי שאימא שלי אוהבת אותו יותר והכל בגלל שכשהוא נולד הפסקתי להיות יחידה ומיוחדת.

באסה !!!!!!!

הזוית האישית

סיפורה של קלמי שוחט על קינאתה באחיה הקטן תועד על ידי רותם יזרעאלי, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.