מאגר סיפורי מורשת

אח"י בת שבע

אירועי השנה הראשונה 1969–1970

רקע כללי

סבא, יוסי מלצר, למד בבית ספר תיכון מקצועי, בסמ"ת בחיפה, במגמת מכונאות רכב ודיזל, בשנים 1965-1969.

לאחר מלחמת ששת הימים, צרפת החרימה את ישראל מבחינה צבאית וסירבה לספק ציוד ואספקה צבאיים, כולל חמש ספינות טילים שהיו שייכות לישראל.

בינואר 1969 במהלך מבצע נועז ביותר, התגנבו בחשאי חמשת הספינות מנמל "שרבורג" בצרפת, והפליגו ארצה. עם הגעתן לארץ היה צורך לאייש אותן בצוותים כדי שיהיו כשירות ופעילות. לכן, עם גיוסו של סבא לצבא בקיץ 1969, הוא וכל כיתתו שובצו בחיל הים. באוקטובר 1969, לבקשתו, הוצב סבא בים סוף, בבסיס אילת. למחרת הגעתו לאילת, נשלח סבא לשרת כמנוען ימי בנחתת שנקראה אח"י בת שבע ונשאה את המספר פ-57.

נחתת היא ספינה שמיועדת לנחות על החוף, ומסוגלת להעמיס ולפרוק כלי רכב וציוד מסוגים שונים, כמו טנקים, נגמ"שים, משאיות וכו'.

אח"י בת שבע הייתה ספינה גדולה מאוד, כ 100 מ' אורכה, ולפיכך הייתה מסוגלת לשאת בו זמנית מספר רב של כלי רכב כנ"ל, ובנוסף מסוקים היו יכולים לנחות על סיפונה ולהמריא ממנו.

הסיפור של סבא מתאר את האירועים בחודשים הראשונים של שירותו בספינה.

רקע מיוחד לסיפור

מיד עם סיום מלחמת ששת הימים ביוני 1967, החלה מלחמת ההתשה בין ישראל למצרים, והיא נמשכה עד חודש אוגוסט 1970. המצרים הפגיזו מוצבים של צה"ל בסיני, וצה"ל בתגובה תקף מהאוויר וביצע פשיטות בשטח מצרים.

באחת הפשיטות, בחודש ינואר 1970, כבש צה"ל מידי המצרים את האי שדואן שנמצא דרומית לשארם א-שיך בפתח מפרץ סואץ. בתום הפעולה פינה צה"ל את האי. לאחר הפינוי, הובילה הנחתת בת שבע משארם א-שיך לאילת ציוד ותחמושת שנותרו מהפעולה. הציוד והתחמושת היו על משאיות, והתוכנית הייתה לפרוק את המשאיות בחוף הים ליד הבסיס. זו הייתה אמורה להיות פעולה שגרתית של הובלת משאיות עם ציוד ממקום למקום והורדתם לחוף, ללא אירועים או סכנות יוצאי דופן.

חלק א' של הסיפור

הספינה הגיעה לאילת בשבת, 24.1.1970, אחה"צ, ונחתה בחוף חולי ליד בסיס חיל הים. בהתאם לנהלים, נפתחו הדלתות בחרטום הנחתת והמשאיות עם הציוד והתחמושת החלו לרדת מהדלת אל החוף בזו אחר זו. במקום שבו המשאיות ירדו מהדלת, נוצר בחול בור שהלך והעמיק לאחר כל משאית שירדה. לכן, המשאיות החלו להתחפר, אנשים שהיו בסביבת חרטום הספינה באו ודחפו אותן כדי לעזור להן לצאת מהבור.

אחת המשאיות האחרונות נשאה מוקשים במשקל של כשישה טון חומרי נפץ. כאשר המשאית ירדה מהדלת ו"נפלה" לתוך הבור, אירע פיצוץ עז! עמוד אש עצום, ברוחב של כל הספינה, עלה לגובה של עשרות מטרים! הפיצוץ נשמע בכל רחבי העיר אילת וסביבתה! בדיעבד הסתבר שאחד מהמוקשים היה דרוך (מוכן לפעולה), והזעזוע שנגרם בנפילה הפעיל אותו והוא פיצץ את כל חומרי הנפץ שהיו על המשאית. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 24 אנשים – חיילים ואזרחים עובדי צה"ל, כ 50 אנשים נפצעו – חלקם קשה וחלקם קל, ולחרטום נגרם נזק כבד. בזמן הפיצוץ סבא היה בעמדת המקלע ליד גשר הפיקוד ומשם הוא ראה את האירוע. הוא לא נפגע.

לאחר שהתברר מה אירע, ההרוגים והפצועים פונו לבית החולים באילת ומשם לבתי חולים במרכז הארץ. הצוות שלא נפגע ונשאר בספינה התפנה לפנות את ההריסות ולהוציא את כלי הרכב הנותרים מהספינה, עבודה שנמשכה שעות רבות.

בשעות הערב המאוחרות, מפקד הספינה נתן לסבא רשימת מספרי טלפון של משפחות אנשי הצוות שנותרו בספינה, והורה לו להתקשר אליהן ולהודיע להן שבניהן לא נפגעו. סבא התקשר ועדכן את כל המשפחות.

באותה תקופה לא היו מחשבים, אינטרנט, רשתות חברתיות וטלפונים ניידים, בחלק מהבתים גם לא היו טלפונים קווים, לכן התקשורת הייתה קשה ואטית. לפנות ערב באותו יום פורסם האירוע בחדשות ברדיו ובטלוויזיה. אמא של סבא עבדה באותה תקופה כקופאית בקולנוע אורה בחיפה. היא לא שמעה חדשות ולא ידעה על האירוע, והלכה לעבודה כרגיל. כשהגיעה, שמעה מחבריה לעבודה על האסון באילת. מרוב דאגה היא נתקפה חרדה, ונשלחה חזרה לביתה, ונרגעה רק לאחר שסבא התקשר אליה בלילה. באותה שיחה היא אמרה לו שלעולם לא תשכח את השיחה הזאת.

לאחר שפונו מהספינה שאר המשאיות ושרידי הפיצוץ, הספינה יצאה מחוף הנחיתה, ונקשרה אל הרציף במקומה הקבוע בנמל הצבאי.

בחיל הים החלו להתארגן לתיקון הנזק שאירע בפיצוץ המשאית. במספנה בצפון הארץ החלו לייצר חלקים חדשים במקום אלו שנהרסו בפיצוץ, ועם השלמתם הם היו אמורים להישלח לאילת ולהיות מורכבים אל הספינה.

בינתיים, הספינה המתינה בעגינה ליד הרציף.

חלק ב' של הסיפור

פיצוץ המשאית היה כה חזק שנשמע בכל האזור, כולל בעקבה שנמצאת בחוף הירדני ממול לאילת. ידוע שיחידת מודיעין מצרית הגיעה לעקבה וצפתה משם על הנעשה בבסיס חיל הים באילת. יש לציין שהמצרים חששו מאוד מיכולותיה של הנחתת בת שבע, שהייתה מסוגלת לשאת כמות גדולה של כלי רכב קרביים. הם החליטו לנצל את אי כשירותה של הספינה  בתקופת ההמתנה לחלקים החדשים כדי לפגוע בה ולהטביעה.

כשלושה שבועות אחרי הפיצוץ, בעת שסבא היה בחופשה ראשונה לאחר הפיצוץ, המצרים שלחו מעקבה יחידת קומנדו ימי, שהצמידה מוקשים בתחתית של הבת שבע ובתחתית של ספינה נוספת שעגנה לידה.

באישון לילה התפוצצו המוקשים מתחת לספינות. בתחתית הבת שבע נפער חור גדול והיא התחילה להתמלא במים. הצוות שהיה בספינה הצליח להניע את המנועים ולהנחית אותה באזור המלונות בחוף הצפוני של אילת לפני ששקעה, ובכך הציל אותה. צוותים ממספנת חיל הים ביצעו בבת שבע תיקון זמני כדי לאפשר לה לצוף ולהפליג.

במספנה בצפון הארץ ייצרו חלקים והכינו חומרים גם לתיקון הנזקים שנוצרו במיקוש. כאשר כל החלקים והחומרים היו מוכנים, נגררה הספינה על החוף בעזרת טרקטורים גדולים לצורך תיקונה.

בהיות הספינה על החוף, הוחלפו כל החלקים ההרוסים ובוצעו התיקונים הדרושים. כשהושלמו כל התיקונים, גם אלו מנזקי הפיצוץ וגם אלו מנזקי המיקוש, הורדה הספינה למים והוחזרה לפעילות מבצעית.

הספינה השנייה שנפגעה במיקוש, התהפכה על צידה וטבעה ליד הרציף בנמל הצבאי. לאחר זמן מה היא הוצפה, נגררה ללב ים וטובעה שם.

אחרי שנים רבות……

במהלך השנים שלאחר האירועים הנ"ל, צה"ל לא הנציח ולא הזכיר את המאורעות שקרו. לא היו אנדרטאות לזכר הנופלים והם לא הוזכרו בעצרות ובימי זיכרון. האירועים גם לא נכללו ולא הוזכרו בסיפורי המורשת של חיל הים.

לפני מספר שנים החליטו אנשים מצוות הספינה של אותם ימים לפעול להנצחת הנופלים והאירועים הכרוכים במותם. הם איתרו את כל בני המשפחות, גייסו אמצעים, כספים, מתנדבים וגורמים מתאימים ברשויות, והביאו להקמת אנדרטה. האנדרטה הוצבה בפתח הנמל הצבאי באילת, בסמוך למקום שבו התפוצצה המשאית ושבו גם אירע מיקוש הספינות. באנדרטה מצוינים שמות כל הנופלים ומתוארים המאורעות שקרו.

בטקס חנוכת האנדרטה, 50 שנה בדיוק לאחר פיצוץ המשאית, נכחו מאות אנשים. סבא וסבתא היו ביניהם.

לאחר שחרורו מהצבא, לא נשמר הקשר בין סבא לחבריו לשירות. גם הקשר בין רוב החברים לא נשמר.

באמצע שנת 2019, אחד מחבריו של סבא מהתקופה ההיא התקשר ואמר שמנסים לאתר את כל החברים מהתקופה ההיא ולארגן מפגש. אכן אותרו רוב האנשים והתקיים המפגש. היה מפגש מרגש מאוד, באווירה שמחה וחמה. במפגש, בנוסף להעלאת זיכרונות וסיפורים מהעבר, סופר לנוכחים גם על הפעילויות וההערכות להקמת האנדרטה. מאז אותו מפגש נערכו עוד מספר מפגשים. סבא והחברים מהצבא ממשיכים לשמור על קשר קבוע.

הזוית האישית

הפרוייקט קישר בין סבא יוסי ואדם, על רקע אירוע קשה מעברו של סבא