מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק פרג, יליד 1945. נולדתי בבגדד שבעיראק להוריי, דוד וחביבה, שנולדו אף הם בעיראק. הייתי הצעיר בין שני אחי ושלוש אחיותיי. שם משפחתי במקור היה פראג' ועם עלייתנו ארצה עוברת ל- פרג (Pereg).

חלק גדול מיהודי עיראק מקורו בגלות בבל, כלומר הם ישבו וחיו שם אלפיים שנים. משפחתי, ביחד עם רוב יהודי עיראק, עלתה לארץ בשנת 1951, כלומר – הייתי בן 5.5 שנים. בבגדד הספקתי להיות בגן חובה והזיכרון היחידי משם הוא נהר החידקל הרחב והבית שהיה בשכונת "באב א- שרגי" – השער המזרחי, זו הייתה שכונה חדשה מחוץ לשכונת הגטו היהודי.

היציאה ליהודים מעיראק הייתה אסורה ולכן משנת 1941, שבה אירע הפוגרום הגדול ביהודי עיראק, "הפרהוד", החלה יציאה בלתי חוקית מעיראק, בעיקר הברחת גבול דרך איראן, סוריה וירדן. כאשר השלטונות לא הצליחו למנוע זאת, החליטו בשנת 1950 על יציאה חוקית של יהודים לכל מי שהסכים לוותר על אזרחותו העיראקית. לכן כל מי שרצה לצאת מעיראק חתם על הוויתור. אולם אחרי שנסגרה ההרשמה ליציאה, החליטה הממשלה שכל מי שוויתר על אזרחותו – רכושו יוחרם והוא ייצא מעיראק חסר כל. בפועל, מעל 90% מהיהודים עזבו בצורה זו את עיראק בשנתיים הבאות. במקום דרכון הנפיקו תעודת מעבר שהייתה לשימוש חד פעמי ליציאה מעיראק ויש בה חותמת האומרת שבעל התעודה לא יורשה לשוב לעיראק לצמיתות. למעשה – הפכנו לפליטים. הטיסה מעיראק ארכה כשעה והמסלול היה ישיר ומעל ירדן. למטוס העלו מספר כפול של נוסעים מן המותר, וכל הילדים ישבו על ספסלי עץ ללא משענות.

בישראל

בארץ התחלתי ללמוד בכיתה א'. בגלל מחסור בכיתות למדתי בשנה הראשונה במשמרת שניה שהתחילה בשעה 12:00. היו לי חברים ושיחקנו בהפסקות בכל מיני משחקים שהמצאנו.

הייתה לי מחנכת אחת במשך שמונה שנות בית הספר היסודי והיא נתנה לנו הרבה אהבה, סבלנות והעשירה את הידע שלנו. לא הייתי בתנועות נוער ולא היה לי זמן לתחביבים, כי נאלצתי החל מכיתה ה' לצאת ביחד עם אחי ואחיותיי לעבודה אחרי שעות בית הספר, כדי לעזור בפרנסת המשפחה עקב אירוע רפואי שעבר אבי, שהיה המפרנס העיקרי של המשפחה.

בשירות הצבאי לא הייתי בחיל קרבי בגלל פרופיל רפואי נמוך, כך שאין לי חוויות מיוחדות חוץ מאשר הכרת אנשים והסתגלות לעבודת צוות. אחרי השירות הצבאי למדתי חשבונאות וכלכלה והשתלבתי במשרת סמנכ"ל כספים.

את שושנה אשתי הכרתי באמצעות קרובי משפחה ואנחנו נשואים כבר למעלה מ-50 שנה. נולדו לנו שני בנים ובת שהביאו לנו אושר רב ונכדים ונכדות מקסימים. טיילנו הרבה בארץ ובעולם עם הילדים והרחבנו אופקים. אשתי ואני אוהבים מאוד אומנות ואנחנו לומדים כל הזמן ומבקרים במוזיאונים בארץ ובעולם. אני גמלאי לא מעט שנים והאמת שאני עסוק כל היום. אני ממשיך להתעניין בכלכלה ושוק ההון, מטייל, לומד, עוזר לילדים בכל מיני תחומים, מתעניין הרבה בנכדים ובנכדות – הגשמתי את רוב חלומותיי.

מסר לדור הצעיר

ללמוד וללמוד כל הזמן הכי טוב שאפשר. לעבוד קשה ולא לדלג על בעיות אלא לפתור אותן, להיות מסודר, שלא "יברחו" דברים שצריך לעשות. לבצע כל דבר בנאמנות, ביסודיות ,בהתמדה וסדר – זה מה שכתבה לי מורתי סוניה אלוני ז"ל ביומן סיום כיתה ח', ואני אימצתי הנחיות אלה בהצלחה.

הזוית האישית

יעל הנכדה המתעדת: במהלך השנה למדתי הרבה דברים חדשים על סבא יצחק ואני מכירה יותר טוב את השורשים של המשפחה שלי. אני מאחלת לסבא יצחק וסבתי שושנה בריאות טובה ושנמשיך לעבור הרבה חוויות ביחד.

סבא יצחק: בשנה הזו הכרתי טוב יותר את יעל על תכונותיה הטובות, על חריצותה בלימודים ובכל דבר שעסקה בו. היא נכדה מדהימה ואני רוצה לומר לה שסבתא שושנה ואני מאוד גאים בה ואוהבים אותה מאוד.