מאגר סיפורי מורשת

שמי סוזן רוז סיימונס. ההיסטוריה שלי מתחילה בכך ששני הסבים והסבתות שלי נפגשו באנגליה, משום שהם היו צריכים לעזוב את הבית שלהם בפורטוגל וברוסיה בגלל שונאי יהודים. ביחד הם הקימו חיים חדשים באנגליה. בזמן מלחמת העולם הראשונה, כמעט כל המשפחה שלי מצד אימא נהרגו בהפגזות. רק אבא של אימא שלי נשאר בחיים. הוא התחתן פעם נוספת והוליד שני ילדים, אחד מהם זאת אימא שלי, והשני זה אח שלה. כל מיני יהודים שהגיעו לאנגליה גם תרמו במלחמה כמו אימא שלי ואח שלה וגם הביאו את הדת היהודית לאנגליה.

הילדות שלי

נגמרה המלחמה ואימא שלי התחתנה. אחרי שנה אני נולדתי. גדלתי בבית יהודי בתוך לונדון. אמנם אני גדלתי בבית יהודי אבל בית הספר שלי לא היה יהודי וגם לא החברים. בעצם, כמעט כל הילדות שלי לא היתה יהודית אלא נוצרית. אהבתי לשחק עם חברים כשיכולתי, אבל לא היה הרבה זמן כי בית הספר היה עד השעה 16:00 ואימא שלי הייתה צריכה ממני הרבה עזרה. לאימא שלי היה קשה מאוד לגדל אותי, כי הייתי יהודיה בתוך מסגרת לא יהודית, אלא נוצרית.

החלטתי לנסוע למדינת ישראל בגיל 17 ולבקר שתי חברות טובות בקיבוץ שלהן. הייתי בארץ כמה חודשים ואז החלטתי לחזור לאנגליה, כי היה לי קשה להתרגל, התגעגעתי הביתה. אז חזרתי הביתה ללונדון להורים שלי. הדרך שלי ללונדון לא הייתה קלה, כי היו הרבה תחנות בדרך: איטליה צרפת ובסוף אנגליה.

התחלה חדשה

בדרך חזרה מישראל לאנגליה פגשתי על האונייה בחור צעיר ששמו יעקב, שהיה בסביבות גיל 23. נפרדנו לשלום באיטליה, אני עליתי על אונייה לאנגליה והוא על אונייה לנורבגיה. הגעתי לאנגליה והוא היה בדרך לנורבגיה, אבל באמצע הוא החליט שהוא בא אלי מנורבגיה וברגע שהוא יגיע לנורבגיה הוא יבוא לאנגליה אלי. הוא היה איתי באנגליה כחודשיים.

הוא חזר לישראל ועם הזמן הוא חשב, ובסוף הוא הגיע למסקנה שהוא רוצה להזמין אותי לבוא לארץ לישראל. אני הסכמתי ועזבתי הכל: את אימא, אבא, את הבית, חברים, הכל – ובאתי אל לישראל. מאוד התגעגעתי לאנגליה ולהורים, כל הזמן נסעתי לאנגליה ובחזרה הלוך-חזור-הלוך-חזור. אחרי שנה וחצי אני ויעקב התחתנו. גרנו בירושלים, לא היה לנו הרבה כסף אז עבדנו הרבה. אימא שלי באה לבקר אותי המון ואז הגיעה מלחמת יום כיפור.  יעקב לא היה הרבה בבית, הוא היה בצבא ולא נתנו לו לבוא, אני בדיוק ילדתי תינוקת. לאחר שנה עברנו מירושלים לקריית ביאליק. לאחר שנתים נולדה לי עוד תינוקת. עברו עשר שנים, לאחריהן יעקב עזב את העבודה שלו ופתחנו עסק בשם "שי מחר".

הזוית האישית

ירדן: אני למדתי איך סבתא שלי הכירה את סבא שלי ועל מה היא הקריבה בשביל להיות איתו. אני לוקח איתי את התחושות והתובנות שסבתא שלי אמרה לי: לא לפחד לעשות, להקריב, לקבל, לתת ולדעת ששום דבר לא קורה סתם. תמיד לדאוג למשפחה, אם אתה רוצה משהו ואתה מספיק רוצה אותו ומספיק תתאמץ – אתה תצליח.