מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, אלון שנירר, יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבא נולד בקריית ביאליק. אימא שלו, יעל, הייתה הילדה הראשונה שנולדה בקריית ביאליק ואבא של סבא, יעקב, נולד בגרמניה ועלה לארץ בשנת 1933, כשהוא היה בן 4. סבא של סבא, ישראל, היה קבלן בניין, הוא הקים ובנה במו ידיו את הבתים הראשונים של קריית ביאליק, כולל את היכל התרבות שנקרא אז בית כץ.

כשסבא וסבתא של סבא, ישראל ונטי, עלו לארץ, הם הגיעו בספינת מעפילים ומהנמל בחיפה אסף אותם חבר עם סוס ועגלה. כשסבתא ראתה את המקום, שהיה רק חולות, היא לא הסכימה להישאר והם חזרו לחיפה. רק אחרי כמה שנים הם התחילו לבנות ולהיבנות בקריית ביאליק. סבא מספר שההורים שלו גרו יחד עם הסבא והסבתא שלו בבית אחד בקריית ביאליק והשפה שדוברה בבית הייתה גרמנית, שפה שהוא שולט בה עד היום.

זכרונות ילדות

כשסבא היה ילד הוא גידל חתול, וכשהחתול מת סבא החליט שהשכן של ההורים שלו הרג לו את החתול. לכן הוא הלך לבנק (השכן היה מנהל הבנק), נכנס לבנק (סבא היה אז בן 6), וצעק על השכן באמצע הבנק שהוא רצח לו את החתול.. מנהל הבנק הובך!

סבא זוכר גם את הפעם הראשונה שהביאו טלוויזיה שחור לבן ליישוב. סבא מספר: "השכן שלנו בקרייה – אליהו, היה מלח על אוניית סוחר והביא הביתה טלוויזיה, אז כל הרחוב בא אלינו הביתה לראות את הנס. השכן אליהו עלה על הגג וכיוון את הטלוויזיה". כולם הרגישו מופתעים ולא הבינו מה זה.

כשסבא היה בן 14 הוא קיבל במתנה רובה אוויר. כשסבא לקח את הרובה, הוא ישב במרפסת וירה על התריסים של השכן. השכן בא כועס על כך שסבא הרס לו את התריס, אימא של סבא הייתה צריכה לשלם על התיקון.

נעורים

כשסבא היה בן 16 הוא הכיר את החברה הראשונה שלו שקראו לה אלונה וכולם היו בטוחים שהם יתחתנו, אבל זה לא הסתדר. לסבא היה טוסטוס שקיבל במתנה מאבא שלו והוא חרש איתו את הרחובות בקרייה.

סבא לא היה תלמיד טוב, למרות שהוא רצהלהיות כזה. כשהוא היה בבית ספר הריאלי בחיפה, זרקו אותו מהלימודים כי כל הציונים שלו היו "בלתי מספיק" חוץ מאשר בספורט, ששם הוא קיבל טוב מאוד. אז סבא עבר לתיכון קריית חיים והצליח לסיים את הלימודים ב'מגמת חוף הים' (הוא כל היום היה בים במקום ללמוד), יותר נכון – סבא היה ב'מגמת קרינה' כי הוא כל היום שכב על החוף והשתזף.

כשסבא היה בתיכון הוא אהב לרקוד ריקודי עם ויצא אפילו עם משלחת להופעות בברלין. באחת המשלחות לברלין, בגלל שסבא ידע גרמנית, ביקשו ממנו לתרגם והוא היה המתורגמן של הקבוצה, אבל כשהיו בביקור אצל ראש העירייה הוא דיבר מהר מדי, אז סבא אילתר והמציא מהראש את התרגום..

צבא

סבא התגייס לצבא בשנת 1976 לחיל מודיעין עשה אולפן לערבית ושירת ארבע שנים על בגדים אזרחיים בתפקיד שאסור לדבר עליו עד היום. בשנת 1978 סבא היה פעם ראשונה בלבנון במבצע של צה"ל שקראו לו מבצע ליטני.

איך סבא שלי נפגש עם סבתא?

סבתא רותי שירתה שתי קומות מתחת לקומה של סבא. סבא עבר כל פעם ליד הקומה של סבתא והתבייש לשוחח איתה. באחת הפעמים הוא אזר אומץ, הציע לסבתא לצאת איתה לריקודי עם ומאז הם ביחד 42 שנים.

אחרי השחרור מהצבא, כמו שנהוג אצל הצעירים גם היום, יצא לטיול בחו"ל יחד עם חבר ואחרי חודשיים חזר ונרשם ללימודים בירושלים, לתואר ראשון ביחסים בין לאומיים. הלימודים התחילו בשנת 1982 ושישה חודשים אחרי ההתחלה פרצה מלחמת לבנון. סבא יצא בצו 8 לחמישה חודשי מילואים בלבנון. באמצע המילואים סבא קיבל חופשה לשבוע והתחתן עם סבתא באולמי לוי בנהריה. גם בחתונה היה משהו די מצחיק, כי אימא של סבא יעל קנתה המון פרחים בשביל לקשט את האולם ורצתה לתרום אותם לבית חולים בנהריה, אבל הפרחים היו כל כך יפים שבסוף החתונה האורחים לקחו אותם הביתה..

אחרי שהסתיימו המילואים סבא חזר ללימודים באוניברסיטה וזה היה מורכב כי סבא כבר היה נשוי. בשנת 1984, לקראת סוף הלימודים, אימא שלי נולדה. סבא למד בירושלים ואימא שלי נולדה שם, סבא למד גם גיאוגרפיה של ירושלים והם עשו הרבה טיולים בעיר. בשביל להתפרנס בזמן הלימודים סבא עבד בשלוש עבודות: חילק לחמניות לבתים, ניהל תחנה של המשמר האזרחי ועבד בתור מתווך דירות.

עם סיום הלימודים סבא חיפש מקום עבודה. בגלל שהוא כבר ידע ערבית עוד מתקופת הצבא הוא הצטרף לשב"כ. סבא היה בשב"כ במשך 26 שנים ואת רוב השירות עשה בג'נין, חברון ובעוד מקומות רבים בגדה המערבית. חוויות מהשירות יש הרבה, אבל סבא לא מוכן לספר עליהן. כשסבא היה בשירות הוא עבר יחד עם סבתא כמה פעמים דירה, לירושלים, לקריית ביאליק ולזכרון יעקב. הם גם עברו למוסקבה, לבלגיה ולעוד כמה ארצות בעולם.

בשנת 1996, אימא שלי הייתה בת 14 והיא מילאה טופס הגרלה של חברת אוסם. הסתבר שהיא זכתה בטיסה משפחתית ליורו דיסני. סבתא שלי הייתה עסוקה, לכן סבא טס לשם יחד עם אימא שלי ושתי אחיותיה.

אחרי שסבא יצא לפנסיה מהשב"כ הוא התחיל לעבוד כמנהל מתנ"ס ברמת ישי ולפני שש שנים הוא התחיל לעבוד כמנהל התאגיד העירוני של זכרון יעקב, האחראי על כל תחומי התרבות, הפנאי והקהילה בזכרון. כיום אני הולכת כמעט כל יום למשרד של סבא שלי שנמצא סמוך לבית הספר, ואנחנו מבלים הרבה זמן ביחד.

הזוית האישית

עמית הנכדה המתעדת: נהניתי ללמוד על השורשים שלי ולדעת יותר על התקופה של סבא וסבתא שלי. הגעתי למסקנה שלא כל כך היה שונה פעם מהיום.

סבא אלון: הייתה חוויה נחמדה שחיזקה עוד יותר את הקשר שיש לי עם הנכדה הבכורה שלי עמית. בטוח שהפגישות ביננו פתחו לה צוהר אל קורות חיי.