מאגר סיפורי מורשת

שמי מאור נתן אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם סבא שלי, אורי שממש. סבא סיפר לי על

סבא אורי מספר למאור:

נולדתי בירושלים בשנת 1948, גרנו בשכונת נחלאות, אחת מהשכונות הותיקות בלב ירושלים. בילדותנו היינו משחקים בשכונה בגוגאים ועוד משחקים שמשחקים בעיקר בחוץ. הכל היה הרבה יותר פשוט, האנשים היו עוזרים אחד לשני. אני זוכר את הפשטות, אפילו מקרר לא היה לנו, היינו הולכים לקנות קרח. כדי לקרר את המזון. הכל היה אז יותר פשוט וצנוע.

ההורים שלי גדלו בארץ. הסבא שלי נולד בפרס ואבא שלי נולד בארץ. אימא שלי נולדה בעיראק. אבא שלי עבד כשוטר במשטרה כ-45  שנה. בתקופת עבודתו במשטרה, הוא נפצע כשעזר למישהו, הוא נפגע והפך לנכה ונאלץ לסיים עבודתו במשטרה. אחיו נתן לו שטח אדמה על שטח זה הוא פתח חנות מכולת שפירנסה אותו ואת משפחתו.

אני מאוד אהבתי את ההורים שלי. כילד אהבתי מאוד לשחק בחוץ, בשכונת נחלאות, שיחקתי עם החברים שלי, ילדי השכונה. היינו משחקים בגוגואים ובמחבואים ובעוד משחקי חצר. כשגדלתי למדתי בבית ספר אליאנס, היום זה במקום בו נמצא "מרכז כלל". בתיכון למדתי במגמת חשמלאות.

בילדותי, כבן שנתיים בשכונת נחלאות

היה לי חבר ששמו היה עדיקא, החברים לא אהבו אותו, כי הוא היה שונה, הוא צלע בהליכתו. הייתי שומר עליו ומגן עליו כדי שלא ירביצו לו, כי הילדים היו  מאוד מציקים לו ולועגים לו. בבית הספר אהבתי מאוד את המורה שלי לספרות. בשנים בהם למדתי בכתות ז' – ח' הייתי טוב בלימודים והמורה לספרות היה מעודד אותי ומדרבן אותי להמשיך וללימוד, לכן אהבתי אותו כל כך. ובזכותו השתפרתי מאוד בלימודים.

כשסיימתי לימודי התגייסתי לצבא. בצבא שרתי במשטרה הצבאית והייתי שומר במחסומים. אני זוכר את "מחסום ארז", שם הייתי שומר בלילות. מחסום זה נמצא ב"מעבר ארז", מעבר גבול להולכי הרגל, שנמצא בצפון רצועת עזה. זה המעבר גבול היחיד בין רצועת עזה לישראל שמשמש מעבר לבני אדם. היו שם הרבה פלסטינים. בהמשך השירות שלי במשטרה הצבאית שרתי גם בכלא 4 בצריפין וגם בכלא 6 באזור עתלית ליד בית אורן.

לאחר השיחרור מהשירות הצבאי התחלתי לעבוד במפעל למנועים, בהמשך עבדתי גם בחברצת "אגד",  שבה  הייתי אחראי להכנת  התמרורים. לאחר מכן עבדתי במוסד לביטוח לאומי ואחרי זה עבדתי הרבה שנים בחברת "דן". היום אני פנסיונר של חברת "דן". אהבתי מאוד לעבוד כנהג, התפקיד איפשר לי לטייל ולראות נופים, הוא איפשר לי להכיר הרבה אנשים חדשים לדבר איתם.

את בן זוגתי הכרתי במועדון ריקודים, נהגנו לרקוד יחד, יצאנו הרבה ולאחר תקופת חברות התחתנו. אני זוכר את הולדת הבן הבכור שלנו  שעשינו לו טקס ברית מליה בבית כנסת, וגם את הטקס שעשינו לבן השני שלי. אני זוכר היטב את חגיגות הבר מצווה שלהם. יש לי מזוגתי שני בנים ובת. הרגעים שהכי זכורים כרגעים משמחים בהם הכי נהנתי, הם הרגעים עם המשפחה, נהנתי מהארוחות המשפחתיות שלנו, בעיקר בחגים ובמיוחד בחג הפסח, בליל הסדר.

כיום כפנסיונר שלא עובד, סדר היום שלי רגוע יותר, אני מבקר את הילדים, ועסוק בכל מיני סידורים שגוזלים לי זמן. יש לי חלום, החלום שלי שלא יחסר לילדים ולנכדים שלי כלום, שנהיה בקו הבריאות ונהיה מאושרים.

יש לי שבעה נכדים, ארבעה נכדים מהבת שלי ושלושה נכדים מהבן שלי.

תקופת הקורנה הייתה תקופה לא קלה עבורנו. היינו כל הזמן עם מסכות ונזהרנו לא להדבק, ובגלל זאת גם לא התראינו הרבה, אבל  עברנו את התקופה הקשה הזו, ונקווה שהכל כבר מאחורינו.

הקלטת הראיון עם סבא אורי

הזוית האישית

סבא אורי: העלתי יזכרונות מהילדות, זיכרונות שכמעט כבר שכחתי. סיפרתי ושיתפתי את הדברים עם הנכד שלי. דיברנו  ושוחחנו על איך דברים השתנו עם הזמן. הוא סיפר לי על דברים שהתפתחו והתקדמו מהמצבים עליהם אני סיפרתי לו מתקופת ילדותי. אני מאחל לנכדי שתהיה לו בריאות טובה ושפע, שיצליח בדרכו, אני אוהב אותו מאוד.

מאור: סבא שלי סיפר לי על עברו הפשוט ועל זיכרונותיו מרגעים שהיו מאושרים. הוא שיתף אותי בדברים שעשה ועבר בחיים וסיפר לי על אנשים שחשובים לו. גיליתי דברים שלא ידעתי עליו ומאוד נהנתי לשמוע ולראות אותו מתרגש מזיכרונותיו. אני מאחל לסבא שלי, שישאר לי בריא עד 120, שיהנה מהמשפחה שלו, שאוהבת אותו ושיהיה מאושר ושתהיה לו פרנסה טובה.

 לפני כשבועיים חגגתי את ה"בר מצווה שלי וזו התמונה המשותפת עם סבא שלי