מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים ישראל רוזנבלאו, נולדתי בישראל ב-  09.08.1954 בטירת הכרמל .

חשוב לי להדגיש ששם משפחתי אינו רוזבלאום אלא רוזבלאו, זהו שם משפחה נדיר ביותר, נקראתי על שמו של סבא שלי.

נולדתי בטירת הכרמל בתוך אוהל, שם חיינו במשך חודשים רבים. אימי ילדה באוהל כי ההורים לא הספיקו לנסוע לבית החולים.

גרתי בשכונה בעיר התחתית בחיפה, ובשכונתי היו כמאה עשרים משפחות של עולים מרומניה. יש לי אח אחד תאום, ויש כעשר  דקות הפרש ביננו.

אני רוצה לשתף בהרבה אירועים מרגשים בחיי, סביב חגים, חתונות וימי הולדת ומתנות שקבלתי.

אופניים במתנה

כשהייתי בן עשר קבלתי אופניים ליום הולדת בהפתעה, שערכו לי. פעם זה לא היה כמו היום, לא היה מקובל כל כך להפתיע. לי הייתה מסיבת הפתעה+ הפתעת יום הולדת בדמות אופניים. אני זוכר שחלמתי עליהם בלילה, ואיך שמחתי בכל רכיבה עליהם, הרגשתי גן עדן עלי אדמות.

אמשיך לחוויות המשחקים, הלכתי  עם אבי לצפות במשחק של "מכבי חיפה", ואני זוכר את הקולות והמראות, וזה היה מפעים ביותר, הרגשתי הנאה גדולה.

אני גם זוכר את הטיולים בגיל ההתבגרות כחוויה נעימה מאוד.

אני מאוד אוהב את החגים: בפסח אנחנו חוגגים עם הרבה אנשים, ויוצרים הצגה ומחביאים אפיקומן, ביום עצמאות מטיילים בלי סוף, ובסוכות מארחים את כל המשפחה המורחבת. הרגעים המכוננים הנוספים במשפחתי הם חתונות ילדיי, ולידות של נכדיי ונכדותיי.

אני רוצה לשתף באירוע העצוב בחיי אבל לא אפרט מידי, האירוע הוא פטירת הבת שלי תהילה. היא נפטרה ממחלת הסרטן לפני עשר שנים. ובכל שנה אנחנו מתייחדים עם זכרה. הנכדים החדשים היו קטנים או שכלל לא הכירו אותה, ולכן כמשפחה שמרנו פיסת עיתון ממקומון של יוקנעם, שבו מסופר הסיפור בהרחבה. אנו חושפים את הנכדים החדשים לאירוע, על מנת שיכירו וידעו שפעם הייתה להם דודה כזו נהדרת.

אסיים בסיפור מרגש ושמח ביותר כדי שיהיה סוף מתוק.

חברים במתנה

בבחרותי נסעתי באוטובוס, עם קבוצה מאורגנת שטיילה בארצות הברית.  עלינו להר בגובה של  2,800 מטר, אני לא זוכר בדיוק את שם המקום, אבל מה שאני כן זוכר, זה שחברים שלי התקשו לנשום, והורידו אותם מהאוטובוס. חששתי לחייהם של חבריי, והרגשתי שהעולם מתמוטט לי תחת רגליי. אחרי שהורידו אותם ביקשו מהם לחכות לנו כמה שעות, כי אנחנו המשכנו לעלות. אחרי כמה שעות כשסיימנו, הם כבר התאוששו והרגישו טוב יותר. אני זוכר ששמחתי והרגשתי שקבלתי את החברים שלי במתנה.

הזווית האישית

סבא חיים ישראל: אני רוצה להודות על ההזדמנות לקבל זמן איכות עם נכדתי היקרה שירה, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי שנערכה בכיתתה.