מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, נירה בנדיט, נולדה ב 9 לאוגוסט 1947 בבית חולים "עין-גדי" בתל-אביב. הוריה אברהם (אייבי) ועליזה בטאט נולדו בבגדד בעירק ועלו לארץ ישראל עם משפחותיהם כילדים בגיל צעיר. סבתא לא בטוחה מתי המשפחה של סבא-רבא אייבי עלתה לארץ אך משפחתה של סבתא-רבא עליזה, משפחת חבושה, עלתה כשהיתה בגיל 5 בשנת 1926 לירושלים. עיקר העלייה של יהודי עירק היתה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, אחרי קום המדינה, אולם המשפחות של סבתא וסבא-רבא עלו לארץ הרבה קודם, מטעמים ציוניים.

סבתא עם אחותה דרורה

הוריה התחתנו צעירים וקנו דירה בשכונת פלורנטין בתל אביב. סבתא-רבא עליזה היתה עקרת בית וסבא-רבא אייבי היה עצמאי בעל בית-מלאכה לחרטות, שם הכין חלקים למכונות. לסבתא אחות גדולה בשם דרורה שנולדה בשנת 1942. בכיתה ד' עברה המשפחה לדירה ברחוב אבן-גבירול בתל אביב, שם בילתה סבתא את רוב ילדותה. בבית דברו עברית, אך כשההורים שלה רצו לדבר ביניהם מבלי שתבין הם דברו ביניהם בערבית בסגנון עירקי. בבית אכלו מאכלים עירקיים מסורתיים כמו עוף ממולא, מרק קובה סלק, טבית ("טשולנט" העירקי) ועאאק (קציצת בשר וירק). סבתא-רבה בישלה את הכול על פתיליה במשך שעות.

כשסבתא היתה ילדה לא היו טלוויזיות, טלפונים ואפילו לא היה מקרר. כדי לשמור את המוצרים בקירור הם היו קונים אחת לכמה ימים גוש קרח גדול מעגלון ושמים את הקרח יחד עם המוצרים בארון מיוחד. רוב הזמן שיחקו הילדים יחד ברחוב במשחקים כמו קפיצה בחבל, קלאס-מצרים (שזה כמו קלאס רגיל של היום),בקלפים ובקורקינטים מעץ. סבתא מספרת שבגלל המצב הכלכלי הוריה לא יכלו להרשות לעצמם לקנות לה משחקים. סבתא תמיד רצתה שתהיה לה בובה והיא זוכרת את עצמה כילדה עומדת ומתבוננת בבובות בחלון הראווה בחנות הצעצועים בשכונה.

סבתא משחקת בסירים

סבתא מספרת שבבית הספר היסודי היא פחות אהבה ללמוד והעדיפה לצייר. היא זוכרת שסבא-רבא אייבי היה יושב איתה ועוזר לה בלימודים. בכיתה ט' סבתא החליטה שבמקום ללמוד בתיכון ממלכתי היא תלמד אומנות בבית ספר מקצועי ויצו. בבית הספר לאומנות גילתה סבתא את הלימודים, היא השקיעה המון והיתה מעורבת בעשיה. זכורה לה במיוחד נסיעה מיוחדת של הכיתה לצפת אליה התלוו אמנים נחשבים מתל אביב, בה התנסו התלמידים בציורי נוף וטבע. כנערה סבתא הייתה יוצאת לבילויים עם חברותיה לקולנוע מוגרבי, ללקק גלידה ב"מונטנה" ולרחוץ בים.

עם החברים מהכיתה בטיול לצפת

סבתא בקשה לשרת קרוב לבית וגוייסה לממר"מ (אחת מיחדות המחשבים של צה"ל). סבתא מספרת שבאותה תקופה המחשבים היו בגודל של חדר והיו טוענים להם מידע עם סלילים וכרטיסים וכל מיני דברים שכבר לא קיימים היום. סבתא היתה חיילת במלחמת ששת הימים. היא זוכרת את החשש בעיר מההפצצות של מטוסים מצריים ואיך האפילו את חלונות הבתים בלילות עם שמיכות וצבע. סבא וסבתא-רבא נפטרו לפני שנולדתי ולא יצא לי לפגוש אותם.

סבא בצלאל ז"ל וסבתא נירה עם דודה אלה

סבתא הכירה את סבא בצלאל במפגש פוליטי של נוער מפלגת מפא"י. הם התחתנו ועברו להתגורר בדירה בשכונת נחלת יצחק בתל אביב, בה סבתא גרה עד היום. סבא עבד כמנהל ספריה ניידת, אוטובוס עם ספרים שהיה עובר בין השכונות בתל-אביב וממנו היו שואלים ספרים. לימים הפך סבא למנהל הספרייה בשכונה. לסבא וסבתא נולדו שתי בנות אמא שלי כרמית ואחותה הצעירה אלה. באותה תקופה סבתא הייתה עקרת בית ועסקה בעיקר בגידול הבנות.

סבא היה אדם מאוד מוכר ואהוב בשכונה. כשאמא שלי היתה בכיתה ה', כשסבא היה בן 46, הוא נפטר בפתאומיות מהתקף לב. סבתא מספרת שהתקופה לאחר מותו היתה מאוד קשה והיא נתמכה במשפחה המון. סבתא מספרת שלאחר שסבא נפטר היא נאלצה להיות הרבה יותר עצמאית ובעלת ביטחון עצמי. היא החלה לעבוד להתפרנס ועבדה כגרפיקאית בספריה העירונית "בית אריאלה" בתל-אביב ושמחה דורות של ילדים עם ציורים ומעשי אומנות. כיום סבתא ממשיכה לעסוק בהנחיית יחידים וקבוצות בציור ואומנות למבוגרים במסגרת חוגי מתנ"ס.

שנים לאחר שסבא בצלאל נפטר הכירה סבתא את סטיב אליוט שהיה בן זוגה במשך כ-30 שנה. סטיב נפטר לפני כשלוש שנים ממחלת הסרטן.

סבתא מעבירה שעור ציור

סבתא מאמינה שתמיד צריך להיות נאמן לערכים שלך ולהקשיב לקול הפנימי בלב שבדרך כלל מנחה אותך ללכת בדרך הנכונה. תמיד להיות עסוקה, להמשיך תמיד ללמוד ולהתפתח ולהיות חיונית ופעילה. לסבתא חשוב שנתנהג לזולת בצורה אנושית ותוך התחשבות באחר.

הזוית האישית

הנכדה תמר: אני מאוד מעריכה את הכישרון והאהבה של סבתא לאומנות ואיך שהיא תמיד מוצאת דרך מקורית ליצור משהו חדש ואני חושבת שאני ואחותי הגדולה נגה ירשנו חלק מיכולות האלה. מאוד נהניתי להקשיב לסיפורים של סבתא וללמוד איך היא גדלה בתל אביב של פעם כשהייתה ילדה, לשמוע איך גדלה בלי צעצועים, טלוויזיה וטלפונים ולעובדה שלא היה להם אפילו מקרר. אמא מספרת שהאוכל העירקי של סבתא-רבא עליזה היה מעולה וחבל שסבתא לא מכינה אותו היום בכלל. אני מאוד אוהבת את התמונות והפסלים של סבתא שמקשטים את ביתה ואני תמיד אוהבת לגלות בו משהו חדש כשאני מבקרת אצלה. אני מאחלת לסבתא בריאות, שמחה וחיים ארוכים בחיק המשפחה.