מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי – מיכאל כהן, נולד בתאריך 5.4.1955 במרוקו בעיר קזבלנקה.

הוא הילד השני מבין חמישה אחים. לפני שאימו ילדה אותו, היא הפילה תאומים, ולכן כשסבא שלי נולד, אימו סיפרה שהוא הכניס שמחה וצחוק לביתם. בנוסף, אימו של סבי בחרה לו את השם "מיכאל", מאחר ומיכאל היה אחד ממלאכי אלוהים, ופירוש השם הוא תודות ושבח לאלוהים. לאחר מות התאומים ולידתו שלו, אימו של סבי החליטה שהיא רוצה להודות ולשבח את האלוהים, ולכן בחרה בשם זה.

בשנת 1962 לקראת חג השבועות,  סבא שלי ומשפחתו עלו לארץ ישראל, כאשר סבי היה בן שבע. הם הגיעו לעיר עכו באוניית עולים, בשם "פלמיניה". סבא שלי מספר שהדבר הראשון שראה היה חולות ובוץ, היו מעט מאוד אנשים וזה הפחיד אותו. הוא לא הבין לאן הגיע והתגעגע מאוד לארץ מולדתו. אימו תמיד עודדה אותו, ואמרה לו שהיא סומכת עליו שהוא יסתדר בכל מקום, כי יש לו שמחה וחוש הומור, שכובש כל אחד. בנוסף, אימו תמיד דאגה להזכיר לו שהם עלו  לארץ ישראל, כי הם יהודים, ויהודים צריכים לחיות בארץ ישראל. "עלינו בגלל הציונות", הדגיש בסיפורו.

סבי למד בבית הספר "התומר" שבעיר עכו ,ולפי הסיפורים שסיפר לי, הוא היה ילד שובב, שאוהב לעשות מעשי קונדס למורים ולחברים. כנער  למד בתיכון "דרסקי" בעיר עכו. על מנת לעזור לפרנסת המשפחה הוא למד ועבד במקביל. בנוסף, הוא השתתף בתנועת נוער בשם "הנוער העובד והלומד"  ואהבתו לספורט ולמשחק הכדורגל, הייתה ידועה בכל העיר עכו. הוא היה ספורטאי מצטיין ושיחק בקבוצות "הפועל עכו" ו"מכבי עכו" מגיל עשר עד גיל עשרים ושבע . בבגרותו הוא גם אימן את קבוצת הנערים של "מכבי עכו".

סבא שלי שירת בחיל התותחנים, הוא היה תותחן והשתתף בשתי מלחמות חשובות- מלחמת "יום כיפור" ומלחמת "שלום הגליל". הוא אהב את השירות הצבאי שלו, ואהב לשרת במילואים. הוא סיפר לי שהיו שבועות שלא היה בבית, ולא ראה את אשתו ובתו, כי "יש דברים שחייבים לעשות, בשביל המדינה".

בגיל עשרים ואחת, סבא שלי הכיר לראשונה את סבתא שלי, חנה כהן. הם הכירו דרך חבר משותף, ולאחר שלוש שנים  נישאו בחתונה מפוארת באולמי "צור" בעיר עכו. לאחר שנה סבתא שלי ילדה את אימי, רונית. לסבא ולסבתא שלי יש רק ילדה אחת, מאחר והם לא הצליחו להביא עוד ילדים. כיום יש לסבא שלי שתי נכדות, אני ואחותי רותם. לפני שנה סבא שלי פרש מעבודתו, והוא דואג לבקר אותנו בכל יום. הוא מפנק, שומר, משחק ובעיקר מצחיק אותנו. "אני רוצה שהחיוך לא ירד לכן מהפנים, לכן תמיד אדאג לכן", בחיוך גדול הוא סיפר לי זאת.

אוהב כדורגל מגיע למצוות:

אהבתו של סבי אליי ואל אחותי, גרמה לי לתהות איזה ילד סבא שלי היה. הוא כל פעם מצחיק אותנו, משתעשע ומתנהג לפעמים "כמו ילד קטן". גם כשהחברים שלי מגיעים אליי, הוא עורך להם מופע קסמים מלווה בהמון בדיחות ושטויות. לכן, סיקרן אותי לשמוע סיפורים על ילדותו. אחד הסיפורים שמשך את תשומת ליבי  והצחיק אותי, היה סיפור חגיגות הבר מצווה של סבא שלי:

סבא כילד אהב לשחק כדורגל בשכונה, שאני מציינת את המילה אהב אני מתכוונת ל"חולה כדורגל". ביום הבר מצווה של סבי, אימו לא נתנה לו לצאת מהבית, מאחר ופחדה שהוא ייפול וישבור רגל(דבר שכמעט קרה בעבר). סבא שלי שראה את כולם משחקים במגרש, ברח מהבית ושיחק כדורגל עם חבריו. לאחר חיפושים רבים, פחד וחששות, מצאו אותו משחק במגרש. כאשר החזירו אותו בחזרה לביתו, סגרו אותו בחדר ורק כחצי שעה לפני שהם יצאו לאולם, הם קילחו והלבישו אותו. סבא שלי מספר ש"עשר עיניים" היו עליו, כי פחדו שהוא יברח שוב וילכלך את החליפה. כזה היה סבא שלי ונשאר עד היום שובב ו"חולה כדורגל".

תמונה מבר המצווה- אפשר לראות  שהחליפה נשארה נקייה

הזווית האישית

עדי: בראיון שערכתי עם סבא שלי נגענו בכמה נושאים: אהבה לכדורגל, עלייה לארץ ישראל, תנועת נוער, מימונה, בר מצווה, צבא, פירוש שמו ועוד. נהניתי מאוד לראיין את סבא שלי. הוא סיפר לי סיפורים מעניינים ומצחיקים מילדותו, וגיליתי דברים שלא ידעתי והכרתי. לדוגמא: לא ידעתי שהיו צריכים להיות לסבא שלי עוד שני אחים, ואף פעם לא חקרתי את פירוש ומשמעות שמו. בנוסף, ראיתי את הקושי שלו השנה, כאשר הוא אינו עורך מימונה בביתו, מסורת של שנים שהופסקה השנה בשל מות אחיו. מצד אחד לא הופתעתי שסבא שלי היה שובב בילדותו, הרי עד היום הוא כזה, אך מצד שני ראיתי פתאום את הרצינות שלו, האהבה למולדת, הזיכרונות מהצבא, והגעגוע לאח שלו שנפטר לפני פחות משנה. אני רוצה להודות לסבא שלי על אהבתו אליי, הסבלנות, העזרה והקדשת הזמן לעבודה. אני מאחלת לו שפע של בריאות ושתמיד ימשיך להצחיק ולפנק אותנו. סבא שלי תמיד אומר שאני ואחותי קרן האור שלו, הוא תמיד מאחל לנו לחייך, ואומר שהוא תמיד כאן בשבילנו, ואת זה אני רוצה להנחיל לילדיי ולנכדיי.