מאגר סיפורי מורשת

שמי אליה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי סבתי אהובה טאוסי ואני מעלות את סיפורה האישי אל מאגר המורשת של התכנית.

שם סבתי הוא אהובה טאוסי אך בפרס קראו לה "מהין" (משמעות השם הוא "אור הירח" בפרסית). היא נולדה בפרס (איראן) בעיר המדאן בשנת 1941. היא הבת הקטנה במשפחה לעוד שישה אחים ואחיות (שלושה בנים ושלוש בנות) לאביה קראו יעקב ולאמה חמדה, שניהם נולדו בפרס בשנת 1907. אביה היה סוחר בדים ואמה הייתה עקרת בית. אביה היה מייבא בדים מצרפת לחנויות בפרס, הוריה גרו קרוב אחד לשני וכך הכירו והתאהבו.

בילדות בפרס היא שיחקה עם השכנות נשארו בקרבת הבית כי חששו לצאת החוצה בגלל הגויים, היא אהבה לעשות בובות מסמרטוטים; סבתא מספרת: "שברתי חתיכת עץ לשתיים, ליפפתי מסביב סמרטוט ויצרתי בובות עם שמלות." בגיל 4 היא עברה לעיר טהראן בעקבות העבודה של אביה וגרה שם עד שעלתה לישראל. לקח לה ולמשפחתה יומיים של נסיעה באוטובוס לעבור מעיר לעיר.

העלייה לארץ והמעברה

סבתי ומשפחתה עלו לארץ כשהיתה בת 8, בשנת 1945. לאחר שהגיעו לישראל לקחו אותם לשער העלייה בחיפה והם שהו שם חודש, משם הם נשלחו למעברה בקסטל בירושלים. במעברה לא היה חשמל ובלילות השתמשו בנרות, היה מעט מזון ונתנו אותו רק לילדים. כדי לשלם עליו השתמשו ב"קופנים" שבועיים שבהם רשום מה כל משפחה מקבלת, כחלק מתקופת הצנע וקיצוב המזון. לאחר שהיו במשך שנה וחצי במעברה, אחיה הבכור ראה שמצב המשפחה לא טוב וקנה להם בית ערבי בירושלים במאה לירות.

כשהייתה בת 12, אחיה הבכור החליט לשלוח את סבתי ואת אחיה בן העשר לקיבוץ, כי לא היה מספיק אוכל בבית. אחיה הלך לקיבוץ בנהריה והיא בחדרה. בגיל 15 התחילה ללמוד לנגן בחלילית והופיעה בפני האנשים בקיבוץ עם השיר "יונתן הקטן". כשהייתה בת 16, חזרה לירושלים ואחיה נשאר בנהריה. בגיל 17 התחילה ללמוד בבית ספר לאחיות עד שעברה לתל אביב בגיל 18. באותה תקופה אהבה מוזיקה יוונית ופרסית ושירים של אריק איינשטיין ושל אריס סאן.

כשהייתה בת 19 למדה איך להיות ספרית וסיפרה את המשפחה ואת החברים שלה. סבתי עבדה כספרית מאז שהייתה בת 20. העבודה הראשונה שלה כספרית הייתה בצפון תל אביב ב"מספרת יעקב" והיא עזבה את העבודה בעקבות החתונה והמעבר לנתניה. בנתניה היא פתחה עסק ברחוב שטמפפר ועבדה בו 30 שנה עד שעברה לעבוד מהבית, היא עבדה מהבית 20 שנה נוספות ואחר כך יצאה לפנסיה.

הכרות, נישואים ובניית המשפחה

כשסבתי היתה בת 22 היא נסעה לבקר את דודתה בישוב "קדימה" ושם היה בחור נחמד, כך היא מספרת, סבתי לא התייחסה אליו ברצינות, אבל דודתה מאוד רצתה לשדך ביניהם ואילצה אותה להישאר לישון אצלם וכך למעשה התחיל הקשר עם סבי, ישראל טאוסי (שנולד גם הוא בפרס ושם קראו לו מנצ'ור).

הם התחתנו במרץ בשנת 1966 ולאחר שנה נולדה הבת הבכורה שלהם גלית. לאחר שנתיים נולדה הבת האמצעית רויטל ובהפרש של חמש שנים נולדה אמי לימור, הבת הקטנה במשפחה. לסבי ולסבתי יש שלושה ילדים ושלושה נכדים. במשפחתנו חוגגים ביחד את כל החגים היהודים, את ארוחות שישי ואת ימי ההולדת של המשפחה.

תחביבים

התחביבים של סבתי כיום הם ציור ובישול. היא מציירת לרוב נופים ומשתמשת בצבעי אקריל לצבוע את הציורים שלה, היא מקבלת השראה ממקומות שביקרה בהם בעבר. היא אוהבת לבשל מאכלים פרסיים כמו סוגי חורשט, אורז פרסי, גונדי וקינוחים פרסיים.

חפץ מיוחד שעובר מדור לדור

יש במשפחה אגרטל שהיה שייך בהתחלה לסבתא של סבתא אהובה מצד אימא ועבר מדור לדור. האגרטל הזה כבר 200 שנים וקיים רק אחד כזה.

יציאה לגמלאות

כשסבתי יצאה לפנסיה, היא עזרה לאמי בסטודיו לשמלות כלה שהיה לה, היא עיצבה, תפרה וסירקה את הכלות. בנוסף, כשאימי ילדה אותי, סבתי עזרה לה לטפל בי בהיותי פעוטה. מאז ועד היום, היא נהנית מבילוי בחיק המשפחה, מסרטים, מציור וממפגשים עם חברות. לסבתי יש שלושה נכדים: עומרי הוא הנכד הבכור, הוא בן 30 והוא בנה של גלית, עידו הוא הנכד האמצעי, הוא בן 24 וגם הוא בנה של גלית. אליה (המתעדת), בת 12 ובתה של לימור.

מסר לדור הצעיר

לסבתי יש שני מסרים: "לשמור גרוש לבן ליום שחור", ו -"כל דבר בחיים הוא תקופה וכשיש קושי צריך לדעת שזה יעבור ולראות את האור".

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.