מאגר סיפורי מורשת

ילדותי : נולדתי בארץ, גדלתי בבת ים, למדתי בשני בתי ספר יסודיים  כי עברנו דירה .

משחקים בהם שיחקנו : תופסת , מחבואים , חמש אבנים , גומי , דוקים , מטקות מרעישות בשכונה ועוד …

חברי בשכונה היו אותם החברים מבית- הספר.

בתקופת בית הספר והלימודים : הייתי תלמידה מאוד רצינית ושקדנית .

שמי אמה זיטון, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, רומית גואטה, שנולדה בשנת 1961 לבית משפחת אבידור.

סבתא רומית מספרת על שנות נעוריה

בתום לימודי בבית הספר היסודי עליתי לתיכון ולמדתי ארבע שנים במגמה ספרותית ומזרחנות. בכיתה שלי למדו 35 בנות ובן אחד (זה היה מוזר). בתקופת הבגרות הצטרפתי לתנועת ה"צופים" ומאוד נהניתי מהפעילויות שם. בשכונה שלי בנו מועדון נוער בשם "קורצ'אק", בו אהבתי לבלות  כל יום, בשעות אחר הצהריים. שם נערכו פעילויות חברתיות עם המדריך מול הקבוצה, משחקי חברה ועוד … והכי חיכיתי לימי שישי למסיבות הריקודים. תמיד אהבתי לרקוד!

שירות צבאי

התגייסתי לצבא בתפקיד – פקידה ב"קרייה" בתל- אביב, שרתי במשך שנתיים. במהלך השירות שלחו אותי לקורס קלדנית בשיטה עיוורת. אהבתי מאוד את המדים ואת תקופת השירות שלי בצבא.

בתום השירות הצבאי, התחלתי לעבוד כפקידה בבנק. שם עבדתי כחצי שנה ופוטרתי כי הריתי. היום אני מסייעת בעסק המשפחתי.

היכרות ונישואין, בניית המשפחה

את בעלי, ויקטור, הכרתי כשהיה היה בן 16. הוא עבר דירה מבאר-יעקב לבת ים. עם ויקטור הכי אהבתי לשחק מטקות בים. אהבתי יחד עם ויקטור לקפוץ מהסלע המפורסם, ב"חוף הסלע", למים העמוקים.

סבתא רומית עם אחד מנכדיה

במהלך נישואינו נולדו לנו ארבעה ילדים: לנו בת אחת ושלושה בנים. מילדינו יש לנו ארבע נכדות ונכד אחד, כן יירבו!! לאחרונה, לפני חודשיים, ערכנו בביתי , את מסיבת הברית של נכדנו הראשון – כל הבית לבש שמחה.

מפגשים משפחתיים, מאוד מאוד חשובים לי חגים, ימי-הולדת, ערבי – שבת, בראנץ' בשבת וכל סיבה אחרת למסיבה.

 סבתא רומית עם נכדיה

התרגשתי במיוחד מהפתעות שבני משפחתי הכינו לי ליום הולדתי ה-60

תחביבים: מאוד אוהבת להכיר אנשים, ללמוד שפות חדשות ולהתלהב מפריחות צבעוניות. הכי אוהבת ללמד את נכדותיי מלאכת-יד: סריגה, ריקמה, תפירה, ציור, יצירת מנדלות, בישול, תרגילי מוח ועוד…

סיפורו של חפץ מיוחד העובר במשפחה מדור לדור: קומקום להכנת תה.

אמי היקרה נפטרה מאוד צעירה, לקחתי מביתה למזכרת, את קומקום התיון שלה, שבו חלטה לנו תה מיוחד. לתוכו הכניסה מקל קינמון, ציפורן והל – ריח וטעם שמזכירים לי אותה, בגעגוע רב.

 קומקום התה של סבתא רבתא שעובר בירושה במשפחה

מסר לדור הצעיר:

כשהיינו צעירים, עניין אותנו רק לשחק, להשתולל ולא חשבנו כלל על העתיד. אבל כשהתבגרנו , הבנו, את החשיבות של ההקשבה, של השינון של החומר הנלמד, של החקירה דרך גוגל או דרך תכניות טלוויזיה מדעיות והיסטוריות. כל למידה, היא חיונית ומועילה לעתידנו.

הזוית האישית

היה לי מהנה לשמוע את סיפורי הילדות של סבתא שלי, זה נתן לנו זמן איכות ביחד. אני מאחלת לסבתא שלי תמשיך להיות בריאה ומאושרת, שמחה וצעירה ושהיא וסבא שלי יאהבו לעד!