מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי נורית כרמל (פלטניק), נולדתי בשנת 1943 במושבה חדרה בארץ ישראל. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי כבר שנה שנייה ברציפות, שנה שעברה השתתפתי עם נכדתי שירה וסיפרתי על חפצים שעוברים אצלנו במשפחה. השנה אני משתתפת בתכנית עם נכדי דור ואני רוצה לספר על אהבתי לארצי, מולדתי ארץ ישראל אשר את רגשי אהבתי לארץ ירשתי מהורי.

אבי ואמי בהיותם ילדים בגולה קיבלו חינוך ציוני ועברי. אמי בפולין ואבי ברומניה. כך התעצמה בהם האהבה לארץ ישראל. אהבה שגברה על אהבת הורים ומשפחה וגרמה לעזוב הכול ולעלות לבדם לארץ ישראל.

כאן בארץ הם הכירו ונישאו. קשה הייתה ראשית דרכם בארץ, אבי חלה בקדחת ולא יכול היה לעבוד אבל תמיד שמח לעבוד בכל עבודה קשה. אחרי העבודה התאספו עם חברים, רקדו ושרו משירי ארץ ישראל.

את אהבתם לארץ הם הורישו לנו בנותיהם. אחרי מלחמת העצמאות אבי נכנס להיות חבר אגד ואז גם מצבנו הכלכלי השתפר אז היינו נוסעים למצעדי צה"ל, לתערוכות ולטיולים עם חברי אגד. כול דבר שימח אותם וכך גם אותי.

את הכרזת המדינה אני לא זוכרת כיון שעדיין הייתי קטנה. אבל יש לי זיכרונות ממלחמת השחרור. אבי היה מגויס ונשארנו רק עם אמי, אני זוכרת אזעקות שרצנו להתחבא בשוחה שאבי חפר בחופשה הראשונה שלו. אני זוכרת כמה שמחנו כשהיה בא לחופשה וכמה דאגנו כשמספר שבועות לא שמענו ממנו. כשנגמרה המלחמה הייתי בגן חובה ובמסיבת הסיום של הגן הופענו כל הילדים בבגדי חיילים כשאנו נושאים מקלות במקום רובים. מופע זה החדיר בי את הציונות והמחויבות לארצי ולמולדתי.

אני גאה במולדתי, אוהבת את ההיסטוריה של ארץ ישראל ועם ישראל. אוהבת לטייל בארץ, לקשר בין סיפורי התנ"ך והמקומות בארץ. אני גאה להניף את דגל ישראל ביום העצמאות על ביתי ומכוניתי. אני מתרגשת עד דמעות מטקסים צבאיים וטקסים משמעותיים במדינה. אני מקווה כשם שהוריי נטעו בי את אהבתם לארץ כך גם ילדי ונכדיי ישאבו ממני את האהבה הזאת.

הזוית האישית

סבתא נורית – "נהניתי מאוד להשתתף בתכנית יחד עם נכדי דור. התרגשתי לדבר על אהבתי למדינה שלנו, כולי תקווה שאהבתי לארץ ישראל תעבור גם לילדיי ונכדיי"

הנכד דור – "היה לי מאוד כיף שמוע את הסיפור של סבתא על אהבתה לארץ ישראל ויחד איתה לתעד את הסיפור שלה"