מאגר סיפורי מורשת

שמי שמואל שטאג, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני ונכדי בן מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת.

שורשים

בתקופת השואה הוריי, אבי ואחיו עלו לארץ בשנות ה- 20 המוקדמות. בני המשפחה של סבי וסבתי נספו בשואה. רוב בני משפחת אמי נספו בשואה, למעט אח אחד של אמי שעלה ארצה לפניה. ההורים של דניאלה שטאנג, הסבתא של בן וייס, שמם – פימה לבית ימפולסקי. ההורים עזבו את רוסיה בסביבות 1917 בדרכם לישראל. עם הגיעם לפרס (איראן), החליטו להשאר בפרס ושם נולדה פימה ואחיה ויקטור.

בסביבות שנת 1928 עלו לישראל ולמדו בגימנסיה בלפור. בשנת 1939 פימה התחתנה עם מאיר הלוי שעלה עם הוריו מרומניה לעיר גלץ. מאיר הלוי, אבא של דניאלה, הקים חברת ספנות ואף עזר לצים לקבל מימון לבניית מיכלית להובלת נפט מאיראן לישראל. חברת השיט בבעלות מאיר הלוי בנתה שתי ספינות מעבורת לנוסעים וסיפון תחתון לרכבים. מאיר הציע להשתמש באוניות אלו להנחתת טנקים ולוחמים במקרה של מלחמה. מבנה האוניות שונה על מנת לאפשר העמסה של טנקים בנסיעה אל בטן האונייה. בשנות ה- 60 אחת האוניות, נילי, השתתפה בתרגיל צבאי באשדוד והנחיתה טנקים לחוף. בהיותם חברים קרובים של משפחת בגין, הוזמנו מאיר הלוי ורעייתו להצטרף למטוסו של מנחם בגין והשתתפו בטקס של פרס נובל לשלום שהוענק למנחם בגין. בשנות ה- 70 עלו לישראל וגרו בתל אביב עד שהלכו לעולמם, מאיר בשנת 2000 ופימה רעייתו בשנת 2012.

ההורים שלי, סבא רבא וסבתא רבתא של בן, נולדו בזמושץ' בפולין. אבי יהודה היה חבר במכבי ואלוף בהטלת כידון וזריקת דיסקוס, נולד כבן בכור למשפחה שמנתה חמישה אחים ואחות. יהודה עלה לארץ בשנת 1922 מתוך ציונות וכשנתיים אחריו עלתה כל משפחתו. הם התיישבו בעפולה, שם התחילו לעבוד כחקלאים, ללא שהיה להם מושג כלשהו בחקלאות. לאחר כמה שנים של בצורת ומזיקי טבע, הפסידו את כל רכושם שהביאו אותם מפולין. החיים בעפולה היו קשים מאוד, בגדים העבירו מילד לילד ובנעליים היו שמים עיתונים כדי לייבש אותם מהמים שספגו בגשמים.

אימא שלי, אסתר לבית רייכנשטיין, עלתה באותו זמן לארץ והצטרפה לקיבוץ עין חרוד. שם גר אחיה שנמנה עם מקימי הקיבוץ, יוסף רייכשטיין, שהיה סופר ומורה לעברית של אורט וינגייט. החיים בקיבוץ היו מאוד קשים. העבודה הייתה בחקלאות ועמק יזרעאל – שידוע באדמות החרסית שלו, היה קשה מאוד לעיבוד בגלל האדמה בשילוב עבודת ידיים. למרות שהגיעו מאותו עיר, לא הייתה היכרות מוקדמת בין הוריי, והם הכירו בתל אביב ונולדו להם שלושה ילדים. יהודה, אבי, היה לימים קבלן עבודות עפר והיה זה שפרץ את דרך בורמה במלחמת השחרור.

אני, שמואל שטאנג, סבו של בן וייס, נולדתי בתל אביב. הבית הראשון שלנו היה ברחוב בצלאל, קרוב לשכונת נורדיה שעל חורבותיה נבנה דיזנגוף סנטר. במלחמת השחרור, נפגע הבית שלנו על ידי מפציצים מצריים. לאחר מספר שבועות במהלכם גרנו בבית משפחת קרובים באותו רחוב, עברנו לרחוב שונד, בתל אביב.

התחלתי את לימודי בבית ספר הכרמל ולאחר מכן עברנו לרחוב בן עזרא והמשכתי את לימודיי בבית ספר הקליר. הלימודים התקיימו במשמרות, חלק למדו בבוקר וחלק שני אחר הצהרים. כתוצאה מחוסר בכיתות. בצעירותי הצטרפתי לצופים שבט זיזנגו, שהיה בקצה שדרות חן. עם השנים עבר השבט והיכל התרבות נבנה שם. בגיל 14 בערך הצטרפתי לצופי ים במקביל לפעילות בצופים רגילים. למדתי בתיכון עירוני ד' בתל אביב, כאשר חלק גדול מזמני הוקדש לצופים ולצופי הים.

החניכות בצופי הים הגדילה את האהבה שלי לים, לעבודת הצוות ועמידה בקשיים פיזיים ומנטליים. התחלתי בסירות חתירה, עברתי לסירות מפרש כולל קורסים שונים, במסגרתם הייתי מפקד סירה והשיא היה הפלגה בסירת מפרש באורך של כ- 8.5 מטר לקפריסין. סירה פתוחה ללא תאים, ללא ברזים או בתי שימוש. מקור סירות אלו היו סירות לציד לוויתנים. כחבר בצופי ים, הפלגתי לאורך חופי הארץ, כולל קורסים בחופשות הקיץ עד פיקוד על סירות מפרש. לימים הייתי ראש שבט של צופי ים ת"א- יפו. הקשר שהתחזק ביני לבין הים מלווה אותי עד היום.

התגייסתי לגרעין הנח"ל, לאחר כשנה עברתי לחיל הים במסגרת שירותי, הייתי מפקד כלי שיט שונים. במסגרת מילואים חציתי פעמיים את תעלת סואץ. פעם מחיפה לאילת ופעם מאילת לחיפה. השתתפתי גם בהפלגות לחו"ל, עשיתי שירות מילואים בהתנדבות עד גיל 58. השירות המשמעותי במלחמות ישראל היה בסוף מלחמת יום כיפור ומלחמת ההתשה.

לאחר שחרורי מהצבא, למדתי מנהל עסקים בלונדון וסיימתי בהצטיינות. לאחר מכן המשכתי לתואר שני בצרפת ב- INSEAD, בית ספר בינלאומי בעיר פונטנבלו. לאחר השחרור הכרתי בארץ את רעייתי דניאלה, דני. התחתנו בזמן לימודיי בלונדון ומשם לאחר שנה של לימודים בז'נבה המשכתי את לימודיי בצרפת בעזרתה ותמיכתה של רעייתי. רעייתי דני, סבתא של בן, השלימה את לימודיה בז'נבה עם קבלת תעודת בגרות צרפתית. עם המעבר ללונדון לאחר החתונה השלימה לימודים בשפה באנגלית.

התחביבים שלי הם הפלגה בסירות מפרש, כולל צלילה. הפלגות ברחבי הים התיכון, כולל איזור פנמה ונורבגיה. לשמחתי, שלושת ילדיי שירתו אף הם בחיל הים במסגרת דור המשך. לגמלאות יצאתי לקראת סוף שנות השבעים לחיי. מאז ועד היום אנחנו מקדשים זמן לנכדים המופלאים שזכינו להם. ימי הולדת עגולים של רעייתי ושלי חגגנו עם כל הבנים והנכדים שלנו בחופשות משפחתיות, רובן בחו"ל.

משמאל: ציפורה ואהרון הלוי, סבתא וסבא של דניאלה שטאנג (הלוי), סבתא רבתא וסבא רבא של בן וייס

מימין: פימה ומאיר הלוי, הורי דניאלה שטאנג עם ציפורה ואהרון הלוי (סבא וסבתא של דניאלה שטאנג), מימין למטה: איטליה 1949, פימה ומאיר הלוי עם דניאלה שטאנג, משמאל: ההורים של דניאלה שטאנג, 1939 

הזוית האישית

מסר לדור הצעיר: קבע לך מטרות שונות בהתאם לגילאים השונים ונסה להגשימן. הרגשת הסיפוק בהשגת המטרה היא עילאית ומכינה אותך לשלב הבא, שמן הסתם יהיה יותר קשה להשיג אותו.