מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ לפני 66 שנים בתשי"ב.

עוד בילדותי הרגשתי אהבה עזה לארץ ושמחתי מאוד שנולדתי בה ושיש לי את הזכות לגור בארץ אבותינו ארץ שהובטחה עוד לאברהם אבינו ולזרעו לפני 4000 שנה.

במהלך שיעורי התנ"ך שכה אהבתי בביה"ס, למדתי עד כמה התמזל מזלי לגור בארץ מלאת קדושה בה גרו אבותינו, ושבדרכה אליה היה מעמד הר סיני ומתן תורה לאחר יציאת מצרים, אירוע מכונן שהפך את בני ישראל להיות לעם סגולה לאלוקים, ובה קמו לנו שופטים, נביאים ומלכים כמו דוד המלך ושלמה בנו שהקים את בית המקדש הראשון לפני כ – 3000 שנה.

כל מי שנוסע ומטייל בארץ, יכול להרגיש שהוא פוסע בעברה של ההיסטוריה הקדומה שלנו, אם זה בירושלים הקדושה, בחברון עיר האבות, בכרמל שלנו בה נמצאת מערת אליהו הנביא אשר בה התחבא מפני נביאי הבעל שרצו להרגו.

במצדה שהיא מבצר במדבר יהודה, בה התנהל הקרב המפורסם במרד הגדול בין מורדים יהודים לליגיון הרומי בעת השלטון הרומי בישראל ובעוד ועוד מקומות בארץ. בעיקר אני אוהבת לטייל בירושלים, לבקר בכותל המערבי שהוא שריד מהחומה שהקיפה את הר הבית ולהתפלל שם, לנסוע למערת המכפלה שבחברון בה קבורים 3 אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב ו – 3 אמהותינו: שרה, רבקה ולאה, רחל קבורה בבית לחם, לטייל בכרמל וללכת למערת אליהו ולתצפת משם על הנוף לעבר הים.

אין הדף מספיק להכיל את כל המקומות בארץ בהם אני אוהבת לטייל ומרגישה התרגשות עצומה ורוממות רוח לדעת שאני פוסעת בכל פסיעה ופסיעה על פיסת היסטוריה כה ארוכה של עם ישראל אם זה בתקופה הקדומה או הקרובה יותר. למעשה כל ארץ ישראל היא קדושה וכמעט בכל אתר ואתר אפשר למצוא מקורות היסטורים שונים.

אני זוכרת שבהיותי ילדה בת 11-10, הורי רצו להגר לארה"ב. כששמעתי על כוונתם נפלה עלי "מחלה" גדולה. לא יכולתי להאמין למשמע אזניי לעזוב את הארץ שלי אותה אהבתי מאוד ולכן פתחתי ב"שביתת רעב". לא אכלתי, לא רציתי ללכת לביה"ס, כל הזמן בכיתי ואמרתי להם שאם לא נשארים בארץ אז אברח מהבית. בסוף הורי ירדו מהעניין. הייתה להם ברירה? וה"מחלה" בסוף נעלמה. כמה שאני שמחה וגאה בארץ רק אני יודעת. תגידו יש לנו ארץ אחרת?

אין דבר שאני לא אוהבת בה. אם זה הפירות שבהם נשתבחה ארצנו ובמיוחד 7 המינים:דברים פרק ח' "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". הדבש הוא התמר. אם זה את הנוף היפה שמשתקף אלינו מהכרמל: הים, מפרץ חיפה, אניות, סירות שקיעת החמה בין הערביים ועוד ועוד, או לראות את ים כנרת, את הגליל שכולו ירוק ומכונה בשם "שוויצריה הקטנה" בשל יופיו, את סמטאותיה של צפת העתיקה וכמובן הנוף של ירושלים העתיקה ועוד הרבה.

הזוית האישית

מרים שיר: החוויה היא שהיה לי זמן איכות עם נכדי היקר. ואם הצלחתי להעביר לו ולו במעט את האהבה לארץ ישראל וירושלים דייני.

"שלושה ניסים" – סיפור נוסף של מרים שיר אשר תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בשנה נוספת.