מאגר סיפורי מורשת

האהבה שלי לכוורנות

שמי דוד חזן. נולדתי בשנת 1943 בטורקיה. במהלך השנים אבא שלי דיבר רבות על ציונות ועל החלום לעלות לארץ. בשנת 1950 התגשם החלום ועליתי לארץ באנייה יחד עם הוריי ומשפחתי. היישר מהאנייה הגענו לירושלים. בעיר הקודש למדתי בבית ספר יסודי דתי ובסיום בית הספר היסודי המשכתי ללמוד בבית הספר "מקווה ישראל" – בית הספר החקלאי. שם, בבית הספר החקלאי התחילה אהבתי לדבורים בפרט, ולחקלאות בכלל. אחרי שנים של למידת מקצוע הכוורנות, הגעתי לקיבוץ ארז ושם המשכתי לעסוק בתחום הכוורנות שכל -כך אהבתי.

אהבתי מאוד לטפל בדבורים: הייתי מגיע כל יום לכוורות, פותח את הכוורות ובודק את מצב האוכלוסייה של הדבורים בכוורת, וכן את מצב המלכה בכוורת. לאחר מכן בדקתי את מצב אגירת הדבש בכוורת. לקראת האביב הייתי מגיע ובודק אם הכוורת חזקה,הייתי מעלה קומות בהתאם לחוזק משפחת הדבורים. באמצע האביב הייתי מגיע ולוקח את הקומות עם הדבש למכון הרדייה, ולאחר שכל קומות הדבש נאספו מהכוורות, הייתי מתחיל ברדיית הדבש (הוצאת הדבש מהחלות על ידי מכונה). לאחר רדיית הדבש, הכנסתי את הדבש לצנצנות של קילו, והן היו מיועדות למכירה.

בהמשך השנים, עברתי למושב רם – און ולאחר מכן למושב ציפורי, בו אני מתגורר עד היום. כיום, אני ממשיך לעסוק באהבתי הגדולה – החקלאות.

הזוית האישית

דוד חזן חלק את סיפורו במסגרת התכנית הקשר הרב דורי בה השתתף, כפי שתועד על ידי דויד חזן נכדו, בבית הספר יחד שבגבעת האלה.