מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בקיבוץ כפר גליקסון, לזוג הורים חלוצים שהיו הראשונים שעלו על הקרקע של הקיבוץ.

 

"הקיבוץ נוסד בשנת 1939 כישוב חומה ומגדל על ידי עולים מהונגריה ומרומניה. בשנת 1944 הונחה אבן הפינה לנקודת הקבע של הקיבוץ‏"

 

 כפר גליקסון. יום העלייה על הקרקע בחומה ומגדל

 

 

 

שנות ילדותי עברו עלי באהבת הארץ, בטיפוח וצמיחת הקיבוץ. הורי היו ראשוני המתיישבים בקיבוץ והצליחו להנחיל לי את אהבתם ליצירה ולקידום הרעיון הציוני. בשלב ילדותי המתבגרת שחזון הקיבוץ היה שותפות והקמה קולקטיבית גדלנו ביחד.

 

"בבית הילדים" שזהו בית שקמים ביחד הולכים ביחד לבית הספר, יוצאים לעבודה ביחד וכמובן הולכים לישון. ביחד זה נקרא לינה משותפת. אני זוכרת את הלינה המשותפת כחוויה נפלאה, את ההליכה ללימודים, את העבודה בקיבוץ (למרות שהיינו תלמידים), תמיד רצינו ויצאנו לעבוד וידענו שאנחנו עוזרים להורינו להגשים את חלומם.

 

בערך בגיל 12 רציתי מאד ללמוד על כלי נגינה, אך כפי שכתבתי  השותפות הייתה מקור הגאווה של החלום הציוני – קיבוצי, אבל אני התעקשתי ולא וויתרתי והורי קנו לי אקורדיון. הייתי מאושרת מאד הרגשתי שאני מגשימה את חלומי הקטן.

 

ברבות הימים כשכבר הפכתי לאימא וילדיי הלכו לגן ילדים, הרגשתי שאני רוצה לתרום מלימודי המוזיקה שלי והפכתי למנגנת של גן הילדים ובבית הספר של ילדיי. הייתי גאה בעצמי וחשבתי זו המורשת והאהבה שלי לארץ שלנו לאהבה שהורי לימדו אותי על שותפות, והגשמת חלום.

 

אני מרגישה  שאהבה זו של יצירה, מוזיקה ושירה העברתי גם לילדיי ובני הבכור, מתן, אביו של טל  ממשיך בדרכי המוזיקה, מנגן שר וגורם לכולנו תמיד שמחה ואהבה ליצירה. גם נכדי ממשיך את דורנו ולומד לנגן פסנתר.

 

 

תשע"ה