מאגר סיפורי מורשת

שמי וִיבִּיקֶה נולדתי בדנמרק בשנת 1957. אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי תמר ברגר.

משמעות שמי בגרמנית הוא אישה קטנה.(ויבה-אישה קה-קטנה) זהו שם נפוץ בדנמרק שההורים שלי בחרו. הכינוי שלי הוא ויבסן ככה קראו לי במשפחתי הקרובה.  במשפחה שלי אני הבכורה, יש לי עוד שני אחים – מורטן שהוא קטן ממני בשנתיים ומאיינה, הצעירה במשפחה, שקטנה ממני בתשע שנים. הייתה לנו ילדות שמחה, עם הרבה חוויות משפחתיות, ואנחנו בקשר מצוין וקרוב גם היום למרות המרחק.

במהלך לימודי התיכון נחשפתי לארגון בשם  דקיב Dakiv, ארגון שמטרתו לשלוח צעירים דנים, שרצו להכיר את חיי הקיבוץ, ולהתנדב בחיי הקהילה. מיד זה העלה בי סקרנות ורצון להצטרף, להכיר ולחוות מה זה קיבוץ. עם סיום התיכון, בספטמבר 1978, טסתי עם חברה שלי לישראל וביחד עם עוד קבוצת צעירים הגענו לקיבוץ גדות, לתקופת התנדבות של שלושה חודשים. המפגש עם קיבוץ גדות היה עבורי אהבה ממבט ראשון. פגשתי קיבוץ מטופח וירוק, מלא אנשים מאירי פנים, ואווירה משפחתית ונעימה. במהלך היום עבדתי בלול, בפרדס, במטבח ועוד, ובסיום יום העבודה היתה הזדמנות להיפגש עם צעירי הקיבוץ, סביב כוס תה, שירים, טיולים ובריכה. נחשפתי לחגים, למסורות ומנהגים שונים – וזה עשה בי רצון ללמוד ולהכיר עוד את הארץ.

באחד מימי ראש השנה, צעירי הקיבוץ ארגנו מסיבה במועדון לחבר, וגם אנחנו, המתנדבים, הוזמנו. במהלך המסיבה פגשתי בחור בשם מישל, התחלנו לדבר, השיחה זרמה, וקבענו להיפגש למחרת ולהמשיך את השיחה. ומאז לא נפרדנו. בסיום שלושת החודשים, כשהייתי אמורה לחזור הביתה, הבנתי שעדיין לא מיציתי את החוויה והחלטתי להאריך את תקופת ההתנדבות. מהר מאוד ידענו שאנחנו רוצים לחיות ביחד, בארץ ישראל, אבל גם היה לי חשוב שמישל יכיר את המשפחה, התרבות, השפה והארץ בה נולדתי וגדלתי. מישל, שכבר היה חבר קיבוץ, ביקש שנת חופש, ובחודש מאי 1979, טסנו לדנמרק. במהלך השנה, הכרתי למישל את החיים שהיו לי לפני הנסיעה לישראל. נפגשנו עם המשפחה, טיילנו ברחבי סקנדינביה, נהנינו מהתרבות ושנת החופש המשותפת שלנו. לישראל חזרנו באוגוסט 1980 כזוג נשוי.

עם חזרתנו לקיבוץ, נרשמתי לאולפן ללימוד השפה העברית ובמקביל, התחלתי את מועמדותי לקבלה לחברות בקיבוץ. בזמן זה, גם התחלתי לברר לגבי תהליך הגיור. במהלך הביקור של הורי בגדות, שרצו לראות ולחוות את חיי הקיבוץ, הם עודדו ותמכו בי, להיכנס לתהליך הגיור. בסיום התלבטויות רבות, החלטתי לעשות זאת. במשך חצי שנה, עברתי להתגורר בקיבוץ שלוחות שבעמק בית שאן, קיבוץ בעל אורח חיים דתי. למדתי על היהדות, המסורות, החגים, התפילות, היסטוריה ותולדות העם היהודי. בתום חצי שנה, חזרתי לגדות, ותהליך הגיור נחתם בנובמבר 1982. באותו החודש גם התקבלתי לחברות בקיבוץ גדות.

בינואר 1983 נולדה בתי הבכורה מעין (אמא של תמר) בנוסף הצטרפו עוד שני ילדים למשפחה, נופר שנולדה בשנת 1985 ושי שנולד בשנת 1988. היום אני סבתא מאושרת לחמישה נכדים וחלומי להקים משפחה התגשם.

וִיבִּיקֶה בצעירותה כמתנדבת בקיבוץ גדות

הזווית האישית

תמר: לי היה מעניין לשמוע על המסע של סבתא שלי, ואת סיפורה המיוחד. היה לי כיף ללמוד עליה דברים חדשים, כמו תהליך הגיור שהיא בחרה לעבור. שימח אותי להיפגש איתה פעם בחודש, בבית הספר ולכתוב את הסיפור שלה.

וִיבִּיקֶה: התרגשתי ושמחתי כשתמר פנתה אליי, וביקשה שאהיה חלק מפרויקט הקשר הרב דורי. קיבלתי הזדמנות לזמן משותף והזדמנות לספר לה איך עליתי לארץ ישראל. אני מברכת על מפעל חשוב זה ומאחלת שהוא ימשיך לדורות הבאים.

תבל: שמחתי להצטרף לחברתי תמר, ולשמוע את הסיפור של וִיבִּיקֶה שהיה מעניין מאד, נהנתי גם במפגשים בכיתה להיות איתן ביחד.