מאגר סיפורי מורשת

ב"ה

שמי מוריאל ברמי, נולדתי בשנת 1964 בפריז שבצרפת. בשעות הפנאי אהבנו לשחק קלאס, מונופול ורביעיות. שיחקתי בבובות ורכבתי על אופנים ורולר. היום כשאני רואה את הנכדים שלי משחקים בבובות זה מאוד מרגש אותי ומזכיר את הילדות שלי. לבית הספר שלי קראו: "גאו' מסה". לאחר מכן המשכתי לבית הספר: 'אוצר התורה". בבית הספר למדנו מגוון מקצועות, כמו שלומדים היום. מאוד אהבתי ללמוד והייתי טובה בשיעור צרפתית. לעומת זאת את שיעור חשבון פחות אהבתי.

הקשר עם ההורים והמורים היה קשר המושתת על כבוד. התנהגנו בצורה יפה ומי שלא התנהג כך היה צפוי לקבל עונש חמור. לדוגמא מכה עם סרגל על היד, עונש נוסף מבייש, המורה היה מרכיב לנו אוזני חמור על הראש ואומר לנו ללכת בכיתה. בבית הספר הייתה תלבושת אחידה, חצאית וסינר. החולצה הייתה לבחירתנו. לקחו אותנו לטיולים מיוחדים. לרוב המסיבות היו לאירועים מיוחדים, לרבות סוף שנה, חגים וכדומה. יש מורה הזכורה לי מכיתה א', "מאדאם פולט", שהפירוש של זה בעברית הוא "גברת תרנגולת".

מאכל מיוחד שאהבתי לאכול בילדותי היה קוסקוס וירקות. מחיר הממתקים היה יקר, ולא כל אחד היה יכול לאפשר לעצמו לרכוש אותם. אהבנו לשמוע  ולרקוד לצלילי מוסיקת ה"דיסקו". הזמרים המפורסמים היו: קלוד פרנסואה וברברה סטרייסנד. הזמר האהוב עליי הוא קלוד פרנסואה ואני שומעת שירים שלו עד היום, כשהוא נפטר בכיתי הרבה. היה לי יחס טוב לכל המורות ולמבוגרים. כל הזמן התנהגתי יפה. אני, אחיי ואחיותיי גדלנו בבית שקט, בו ההורים לא היו פטפטניים במיוחד. אבי נפטר בגיל חמישים וחמש ואמי בגיל חמישים ושמונה. זיכרון נוסף שזכור לי הוא, בזמן שאנחנו היינו רצים ומשחקים בפארק ההורים היו משחקים קלפים.

בגיל חמש עשרה למדתי ספרות שיער, כיום אני לא עוסקת במקצוע זה אבל אני עדיין עושה תספורות לקרובי משפחה. בעלי ואני נפגשנו בערב חגיגות שהנוכחים בו היו יהודים. עבדתי שם כמלצרית. הוא עבד בתור שומר באותו אירוע. בגיל עשרים התחתנתי, והתחלתי להכין בקביעות את המתכון המשפחתי. לאחר זמן מה בו יצאנו והכרנו, בעלי העתידי הגיע אלי הביתה ושאל את אבי האם הוא יכול להתחתן איתי. אבי נענה בחיוב. וב"ה בגיל עשרים התחתנו, לאחר שנה נולדה בתנו הבכורה , קלי, ושנתיים לאחר מכן בנינו הקטן רודי.

בגיל ארבעים ושתיים רציתי לעלות לארץ ישראל היה לי רצון עז להיות בארץ הקודש. בשנת 2006 זכיתי להגיע לכאן. כשהגעתי לארץ ישראל לא היה לי איפה לגור, וככה מצאתי את עצמי בבית קנדה באשדוד. אני שמחה מאוד שעליתי, ושמחה במשפחתי.

הזוית האישית

הנכדה המתעדת שונה: התרגשתי לעשות את התיעוד, למדתי רבות על סבתי. היו קשיים בדרך, אך יחד עם זאת למדתי המון.

סבתא מוריאל: אהבתי מאוד לספר לנכדתי היקרה על עברי, זה החזיר אותי לילדות, והזכיר לי דברים נשכחים ויפים. תודה שבחרת בי לתכנית הקשר הרב דורי.