מאגר סיפורי מורשת

סבתא מוקי, מירה הלפרין, נולדה בבית חולים "מולדה" בחיפה בשנת 1952. סבתא נולדה להוריה אסתר ומאיר הלפרין (אסתרק'ה ומאירק'ה) ולאחיה שמעון שהיה אז בן ארבע. שמה המלא של סבתא מוקי הוא מירה – על שם מירה אימא של סבא מאירק'ה שנרצחה בשואה.

המשפחה התגוררה בכפר אתא, היום קריית אתא.

סבתא מוקי אהבה תמיד להשתולל, לטפס על עצים, ולשחק בכדור, מהר מאוד היא התחילה להשתתף בחוגי ספורט והייתה תמיד מצטיינת. כשסבתא הייתה בערך בגיל שמונה, היא עברה עם המשפחה לגור בבאר שבע, מכיוון שאביה, סבא מאירק'ה, יצא להפריח את השממה והקים מפעל טקסטיל חדש בנגב.

תחילת הדרך

הכל מתחיל  כשסבתא הייתה בערך בת 11, כשהיו תחרויות בית-ספריות בכדורסל, סבתא הפגינה כישורים יוצאי דופן במשחק, היא הייתה כל כך טובה ולא רצו לוותר עליה, רצו שתהיה שחקנית מקצוענית. באותה תקופה לא הייתה קבוצת כדורסל לבנות לכן היא הוזמנה בכיתה ו' לשחק בנבחרת הבנים, כך היה עד התיכון. סבתא לא התרגשה מכך שהיא בת בין בנים וקלעה הכי הרבה סלים מכולם.

בגיל התיכון התפתח כדורסל נשים בארץ ונפתחה קבוצת כדורסל נשים בבאר שבע – "מכבי באר שבע" כמובן שסבתא הצטרפה מיד. הקבוצה הצליחה לא רע וסבתא הייתה שחקנית נחושה ומצטיינת ואפילו כתבו עליה בעיתון.

כתבה מעיתון על סבתא, מרים הלפרין, שחקנית כדורסל

אהבתה לספורט הובילה אותה ללימודים "בסמינר קיי", היום מכללת קיי, בבאר שבע, לקבלת תואר "מורה לחינוך גופני". סבתא רצתה להפיץ את אהבתה לספורט לדור הצעיר ולגרום לילדים לאהוב ספורט ולהכיר בחשיבותו.

אהבה מביאה אהבה

במהלך הלימודים סבתא הכירה חברה מנתניה, מירה גרברוביץ', שחיפשה מקום ללון באזור באר שבע במהלך הלימודים. סבתא מוקי, שגדלה בבית שהיה בית פתוח לכולם, שכולו נתינה והכנסת אורחים, מיד הציעה למירה לגור איתה, ובאמת מירה גרברוביץ', התארחה אצלה בבית כמעט שנה.

שבת אחת, החברה, מירה, הציעה לסבתא לבוא לנתניה שתכיר גם את ההורים שלה, הן נסעו באוטובוס לנתניה וישבו בספסל האחורי ואז היא אמרה לסבתא: "תסתובבי ותסתכלי אחורה" , היא ראתה רכב שנוהג בו בחור צעיר, מירה, החברה, סיפרה לה שלנהג קוראים מיקי (מיכאל) והוא החבר הכי טוב של אחיה.

באותו ערב, באורח פלאי, "הנהג" הגיע לבית של מירה גרברוביץ', והסתבר שהכל היה מתוכנן, ומירה רצתה לערוך הכרות בין מוקי חברתה, למיקי – ובאמת זו הייתה אהבה ממבט ראשון, הם התאהבו ברגע שהמבטים הצטלבו.

די מהר הצמד "מוקי ומיקי" הכירו בין ההורים, ביקרו בבית שלה ובבית שלו, ואחר כך השכירו דירה בירושלים, כי מיקי למד בירושלים, ומיד עם סיום הלימודים התחתנו ועברו ביחד לנתניה.

האהבה לספורט הובילה גם לאהבה בחיים.

ספורט זה החיים

גם בנתניה, במקביל לעבודה כמורה לחינוך גופני, סבתא המשיכה לשחק כדורסל, היא שיחקה באליצור נתניה ואהבה מאוד את האימונים והקבוצה. סבתא לא ויתרה על הכדורסל גם כשנולדו לה ילדים, והמשיכה להגיע ולהתאמן, ולא מעט פעמים הילדים קפצו למגרש במהלך האימון והתיישבו עליה כשהיא עושה כושר, כמו שנהגו לעשות בבית. אימא ואחייה היו המשקולות של סבתא בתרגילי הכושר.

שתי עובדות חביבות – על הקשר בין סבתא מוקי לבית ספרי

א. כשסבתא שיחקה באליצור נתניה, אחת מחברותיה לקבוצה הייתה חגית סולברג, היום מורה לחינוך גופני בבית ספרי, יגאל אלון קדימה.

ב. כשסבתא הייתה מורה לחינוך גופני בבית ספר בנתניה היא לימדה את רוני, היום מורה למדעים בבית ספרי, יגאל אלון קדימה.

סבתא אמנם הייתה כדורסלנית, אבל אהבתה לספורט חוצה את כל הענפים, היא מתעניינת בכדורגל, בשחייה, בטניס, מכירה את הקבוצות, את השחקנים את הפוליטיקה בספורט – הכל. מאז שסבתא בנתניה היא התאהבה גם בים ובספורט הימי, במיוחד סבתא אהבה לגלוש בגלשן רוח, וכמעט בכל שבת המשפחה הייתה מבלה בחוף נתניה עם כל החברים וכולם היו גולשים.

החיים בבית של סבתא סבבו סביב  הספורט – לסבתא היה חשוב שהילדים יעשו ספורט, ואכן שניים מילדיה היו ספורטאים הישגיים ואף אלופים – אמיר הבן הבכור היה אלוף ישראל בשחייה, ואפרת (אמא שלי) הייתה שחקנית נבחרת ישראל ואלופת ישראל בטניס שולחן.

ספורט בהתנדבות

סבתא ספגה מהוריה ערכים של התנדבות ונתינה מכל הלב – ברוח זאת סבתא בחרה לאורך השנים להתנדב באגודת "אנוש" בנתניה וכמובן הביאה איתה את האהבה לספורט ושיחקה עם החבר'ה מאנוש "פינג פונג" וכך הנעימה קצת את זמנם.

בסביבות גיל 50, סבתא מילאה תפקיד ניהולי בהתנדבות בקבוצת "אליצור נתניה" בכדורסל, וליוותה את הקבוצה כלכלית, לוגיסטית וחברתית – גייסה כספים לתמיכה בקבוצה, דאגה לתרומת טרינינגים ונעליים לשחקנים ויצרה אוירה של משפחה. סבתא יצרה קשרים חבריים עם השחקנים הצעירים ובימי שישי השחקנים, בעיקר הזרים שלא הייתה להם משפחה בישראל, הצטרפו לארוחות שישי המשפחתיות בבית של סבתא.

סבתא עם שחקני "אליצור נתניה"

הקבוצה הצליחה מאוד ואף עלתה לליגת העל. לכבוד החגיגות סבתא יצרה קשר עם הזמר והיוצר יוני רועה, שהיה תלמיד שלה בבית ספר תיכון "אורט יד לייבוביץ" בנתניה, והוא כתב שיר לרגל האירוע. סבתא רתמה לצורך השירה את הזמרת טובית פיסטינר (יניר) שהייתה חברת המשפחה. כולם שמחו לעזור לסבתא כי ידעו שהיא עושה הכל בהתנדבות ועם כוונות טובות.

אישה יחידה בין גברים – חגיגות עליית ליגה

אפשר לראות מהתמונות שסבתא הייתה אישה יחידה בין גברים, בעולם שכולו גברים, אבל היא הייתה שווה בין שווים ואף הביאה איתה את היתרונות והחוזקות שלה כאישה.סבתא ידעה לשלב את אהבתה לספורט ולחברים ולעיתים קרובות חברים היו מתארחים אצל סבתא לצפייה משותפת במשחקים של מכבי תל אביב בכדורסל וזו הייתה חגיגה ספורטיבית.

"סבתא ספורט"

סבתא מוקי ידועה כסבתא ספורטיבית, כל הנכדים עוברים אצל סבתא מוקי הכשרה בספורט מגיל צעיר – כבר בגיל כמה חודשים סבתא עודדה אותנו לטפס במגלשה בגן השעשועים מתחת לביתה, לעמוד בלול מוקדם מידי, לרוץ ברחוב לפני גיל שנה, וכמובן לזרוק לסל ולבעוט בכדור. עד היום סבתא אוהבת להשתולל ונהנית לראות את הנכדים משתוללים.

בגיל 65 סבתא השתתפה (בפעם השנייה) בטריאתלון נשים בהרצליה – סבתא, אימא ורוני אחותי, הרכיבו שלשה רב דורית והשתתפו במקצה השלשות. סבתא שחתה בים, אימא רכבה על אופניים ורוני רצה.

שלשה 'רב דורית' בטריאתלון נשים בהרצליה 2018

כמובן שכל המשפחה באה לעודד ולהריע, כולם הצדיעו לסבתא על הנחישות והאומץ

מצדיעים לסבתא הספורטיבית

איתי וסבתא מוקי כדורסל 2022

הזוית האישית

איתי: שלום אני איתי, נהניתי מאד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, המפגשים נתנו לי עוד זמן איכות עם סבתא. אני מרגיש שלמדתי הרבה מאד על המשפחה שלי.

סבתאמירה: נהניתי מאוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, בזכות איתי ששאל שאלות מעניינות, נאלצתי לפשפש בזיכרוני ולדלות המון פרטים. המפגשים עם איתי לאורך התכנית בבית הספר או בזום היו מקסימים ומכבדים. תודה.

קישורים סיפורים נוספים של בני משפחת שניידר, שהשתתפו בתכנית הקשר הרב דורי:

אהבה במשמר הירדן – סבא של איתי, אריק שניידר עם טל שניידר, 2019

שומרת על קשרים טובים עם חברי-ילדות לאורך השנים –  סבתא שרי שניידר ורוני שניידר 2013