מאגר סיפורי מורשת

שמי ריטה ברקוביץ (קיניג), נולדתי בשנת 1932 בעיר יאשי שברומניה. כשמלאו לי שבע עליתי לכיתה א' ולמדתי בבית ספר יהודי בשם "stea", שמשמעותו "כוכב" ברומנית. בבית ספר התחברתי עם שלושה חברים שאני לא זוכרת את שמם ואיתם העברתי את זמני שם במשך שנות לימודיי בבית הספר.

בתקופה הזו האנטישמיות העממית ברומניה לא הייתה גזענית, אך בשנות השלושים של המאה העשרים, בהשפעת תורת הגזע הנאצית, התחילו גם שם פרסומים וכל מיני תאוריות העוסקות ביהודים מבחינת הגזע. השנים חלפו וכשמלאו לי 18, לא התגייסתי לצבא מכיוון שחבר שלי פחד שיקרה לי. הפלגתי באונית "טרנסילבניה". זו הייתה אוניית נוסעים רומנית שהובילה עולים חדשים שעלו לארץ ישראל לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ובהמשך למדינת ישראל. באוניה זו הפלגתי לבדי, ללא הורים, חברים או משפחה וזה לא היה קל.

כשירדתי מהאונייה לא ידעתי דבר, לא הכרתי אף אחד, לא ידעתי את השפה המדוברת במדינה. למזלי, פגשתי בנמל בחור שיודע יידיש והוא הדריך אותי מה לעשות. הוא המליץ לי לנסוע לעתלית מכיוון שכל העולים התרכזו שם. כשהגעתי לעתלית שוחחתי עם מדריך העולים, הוא הציע לי שתי אפשרויות: ללכת לקיבוץ או לצבא, בחרתי ללכת לקיבוץ "איילת השחר" בגליל העליון.

מדריך הקיבוץ קיבל אותי בסבר פנים יפות ושיבץ אותי לחדר עם שלוש בנות, שהפכו עם הזמן לחברות טובות שהכירו לי את המקום. שמן היה בתיה, חוויה וישראל. אהבתי את השהות בקיבוץ ואפילו שיבצו אותי לעבודה שם. עבדתי איתן יחד כמלצרית. החברות שלי לחדר אף לימדו אותי עברית ולאחר שנה, בשנת 1952 יצאתי מהקיבוץ והכרתי את מרקו שגר לידי ושהפך עם הימים לבעלי. גרנו יחד בדירה בטירת הכרמל בבית ערבי קטן.

בגיל 21 נכנסתי להיריון ונולדה לנו הילדה הראשונה ושמה שרה, היא למדה 12 שנות לימוד בבית יהושע בנשר וגרה בחיפה. בגיל 28 נולד לנו הילד השני ושמו משה וגם הוא למד 12 שנות לימוד. עבדתי כמלצרית ובעלי מרקו עבד כדשאי והתעסק עם חומרים כימיים מסוכנים.

החלום שלי היה ללמוד להיות מיילדת, אבל לצערי לא הגשמתי אותו. החיים עברו ובעלי מרקו נפטר בשנת 2013 ולאחר מכן לצערי גם בני משה נפטר בשנת 2016 .

בזמני הפנוי אני מבקרת במרכז היום, בבית האבות הספרדי בשכונת נווה שאנן, חיפה ונהנית ממגוון הפעילויות שהמקום מציע, וכמובן מצפה בכיליון עיניים להגעתכם בימי שלישי להפוגה והנאה הדדית, ואף לעתים אני משנה יום להגעתי במרכז היום עבורכם.

אני מאחלת לעצמי לראות את הנכדים והנינים שלי, שאצליח בחיים, אגשים את חלומותיי ושאהיה בריאה ומאושרת. אני מאחלת לדור הצעיר שיהיה שלום בעולם ושהם יצליחו בחיים.

הזוית האישית

עמית מסכם: "ריטה למדה הרבה דברים מהתהליך שעברה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, כמו היכרות עם הדור הצעיר של היום והיא מאוד נהנתה מהביקור במוזיאון "אנו" (בית התפוצות לשעבר) בתל אביב וגם אני למדתי ממנה המון על שורשים, קשיים בעליה, משפחתיות ועוד."