מאגר סיפורי מורשת

שמי אמילי אלהרר השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להשתתף בה יחד עם סבתא שלי דבורה ריינר. סבתי נולדה בשנת 1956 בישראל. ביקשתי מסבתא לספר לי על ההיכרות בינה לבין סבא, ואת סיפורה תיעדתי.

פגישה ראשונה

סבא עבד כדייל בחברת התעופה "אל על". סבתא טסה לצרפת ובאחת הטיסות של סבתא לצרפת הוא ראה אותה במטוס והיא מאוד מצאה חן בעיניו. בשעה שהגישו את האוכל בטיסה, הוא רשם על פתק את שמו ופרטיו והציע לה לצאת – ונתן לה את הפתק….. כך הכל התחיל….

סבתא דבורה בצעירותה

כאשר סבתא חזרה והגיעה לארץ הם יצרו קשר והם התחילו לצאת. באותה תקופה סבתא הייתה גרושה והייתה לה בת מנישואיה הראשונים – אימא שלי. הקשר להם היה קשר של אהבה מרגש, קשר של חברות טובה, כמו שסבתא שלי הגדירה אותו: "תמיד הרגשנו נשואים בלב ובנשמה". במשך כל השנם הם היו זוג אוהב ולא נישאו.

חתונה לאחר 28 שנים

סבתא וסבא נישאו לאחר 28 שנים של זוגיות ואהבה גדולה. סבא חלה  וסבתא טיפלה בו במסירות רבה ודווקא אז היה חשוב לו כל כך להציע לסבתא נישואים. כל השנים ביחד הם הרגישו נשואים כל הזמן שהיו ביחד. הם נישאו לאחר 28 שנים ולצערנו סבא נפטר ממחלתו.

סבתא עברה תקופה לא קלה של עצב בפרידה מהחבר הכי טוב ואהוב שלה – יהי זיכרו מבורך לעד!

 סבתא דבורה כיום

הזוית האישית

אמילי אלהרר: בעיני סיפורה של סבתא דבורה הוא סיפור נוגע ללב, כי הוא מדבר על אהבה שהחזיקה מעמד למרות קשיי המחלה. להקשיב לסיפור שלה היה ממש כמו לקרוא רומן משנות השמונים; גם נוסטלגי לאנשים מסוימים וגם מרגש. היה לי מאוד מעניין להקשיב לסיפור הזה. תודה לסבתא ששיתפה אותי.

סבתא דבורה: תמיד הרגשנו נשואים בלב ובנשמה.