מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמי קרן, נולדתי בשנת 1956 בבית החולים הילל יפה שבחדרה, לשמואל רובינשטיין וחנה אֶטִינְגהַאוּזֶן. אני הצעירה ביותר מבין ארבעה ילדים.

גדלנו בפרדס חנה, בקיץ בימי שישי אבי היה מסיע אותנו בטוסטוס עם עגלה צדדית לחוף הים בקיסריה. הוא היה עושה זאת בנגלות, תחילה היה מסיע את אמי ושתי הבנות ואז חוזר ומביא את הבנים, וכך גם בחזור. כשלמדנו באוניברסיטה אני וכל אחיי עברנו לירושלים, ועד היום גרים בירושלים וסביבתה.

אימא שלי הייתה עובדת סוציאלית שנולדה בגרמניה וגדלה באנגליה, היא הייתה מבין הסטודנטים הראשונים שלמדו עבודה סוציאלית. אבי נולד ברוסיה הלבנה (באזור בלרוס היום), הוא שרד את השואה והגיע כפליט למחנה עקורים בדרום איטליה. אימא הגיעה בהתנדבות כעובדת סוציאלית למחנה העקורים ושם הם נפגשו, הם התחתנו בבית הכנסת הגדול שברומא ועלו לארץ בשנת 1947. אבי דיבר איתי עברית ואמי אנגלית.

לסבי מצד אמי קראנו אוֹפֶּה, במלחמת העולם הראשונה הוא נעצר בגרמניה כנתין בריטי, וכשחזר לאנגליה לא סבל את השפה הגרמנית שבה דיברו גם בבית הכנסת האשכנזי, ולכן הלך לבית כנסת ספרדי. על כן, בשבת היינו נוהגים לשיר שירים במנגינות ספרדיות ופורטוגזיות, וכשאנחנו הילדים רצינו לרדת מהשולחן היינו צריכים לבקש באנגלית, ותמיד היינו צריכים להתנהג בנימוס לא משנה מה.

אני אחיי ואחותי עברנו את מלחמת ששת הימים ובתיכון את מלחמת יום כיפור. אבי היה ממציא סיפורים, או שהיה מספר סיפורים מהשואה. היינו משחקים הרבה ברחוב עם חברים, והיינו גם בונים מקופסאת תפוזים עגלות (פעם קופסאות של תפוזים היו קופסאות גדולות מעץ). בל"ג בעומר היינו עושים תחרות רחוב מול רחוב, מי יבנה את המדורה הגדולה ביותר, אימא הייתה מכינה בובה והייתה תולה אותה מעל המדורה (לפי מסורת גרמנית).

גדלתי בפרדס חנה ולמדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי. הייתה לי חברה הכי טובה שקראו לה יהודית, הכרנו מגיל 9 חודשים. אחותה הגדולה של יהודית ואחי הגדול היו צריכים לשמור עלינו, אבל כשנמאס להם, הם היו שמים אותנו במרפסת ונועלים את הדלת. שאר החברים שלי היו מהרחוב חלק חילונים, חלק דתיים או מהתנועה.

לאחותי הגדולה הייתה שותפה במעונות באוניברסיטה בשם ברכה. ברכה שידכה אותי עם אחיה, דוד קרן. התחתנו בשנת 1981 בירושלים, שם אנחנו גרים היום. בחתונתנו ידיד שלי מהאוניברסיטה ניגש לדוד (החתן) דוד שאל: "אתה מכיר אותי?” והידיד ענה "כן, אתה האח של הכלה”..  קיבלנו לחתונה סיפולוקס (בקבוק שאפשר להכין ממנו סודה), סירים, כלים לבית וספרי בישול.

יש לנו ארבעה ילדים: אריאל, עדה, נעה ודן. נעה נולדה בשיקגו, בה גרנו שלוש שנים בשליחות עם הקהילה המקומית. כיום אני עובדת סוציאלית ומנהלת פיתוח ידע ולמידה בג'וינט ישראל בתוכנית אש"ל, ודוד הוא איש חינוך בלתי פורמלי. בין היתר דוד היה ועודנו מורה דרך ובעברי הייתי עוזרת מחקר.

אני מתנדבת מעל 20 שנה במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אני אוהבת פיסול וקריאת ספרים ודוד נהנה לטפל בגינה ומצילום. יחדיו אנו נוהגים ללכת להצגות, לצפות בסרטים, לשמוע מוזיקה, ואוהבים לטייל בארץ ובחו"ל. הכי הרבה, אנו נהנים לשחק עם הנכדים.

הזוית האישית

רעות הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לדבר עם סבתא ולגלות דברים חדשים עליה.