מאגר סיפורי מורשת

שמי מעין קשאני, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת זה אני משתפת את הסיפור המשפחתי של סבי, שמחה מן.

סבי נולד בבית חולים בלינסון בפתח תקווה. הוא גדל בכפר סבא, בשיכון למפרט, הוא היה גר ביחד עם הוריו ושלושת אחיותיו בבית פרטי קטן וצנוע, אביו בנה עוד חדר ומרפסת לבית.

סבי היה גר בשכונה עם שני רחובות. בין שני הרחובות היה גן ציבורי הנקרא גן המגינים שבו בילו ילדי השכונה את מרבית הזמן ביחד. בילדותו סבי אהב לשחק כדורגל ברחוב, ובגן הציבורי הוא היה משחק עם ילדי השכונה משחקים כמו שני דגלים, מחבואים, תופסת ועוד.

כתלמיד סבי אהב ללמוד והיה מתמיד בלמידה, אבל הוא אומר "שלא היה הגאון של הכיתה". המקצוע האהוב אליו היה תלוי במורים שלימדו, היו מורים מעניינים ואז גם השיעורים שלהם היו מעניינים. מתמטיקה היה המקצוע הפחות אהוב עליו.

בבר מצווה ההורים שלו קנו לו תפילין, סידור תפילה וטלית, המתנה הזאת הייתה המתנה האהובה על סבא שלי. את הבר מצווה שלו הם חגגו בחצר הבית, הם הביאו שולחנות כיסאות וכיבוד. לבר מצווה רק משפחתו של אביו הגיעו, לאמו לא הייתה משפחה בארץ, כולם נספו בשואה.

סבי הוא האח השני במשפחה מתוך ארבע אחים, יחסיו עם אחיו היו רגילים לגמרי, לפעמים רבים ובסוף משלימים.

הילדות של סבי הייתה ילדות נפלאה, לא היו טלוויזיות או פלאפונים, במקום זה היו מכשירי רדיו ישנים ושם שמעו בדרך כלל ”קול ישראל', לאחר תקופה הגיעו גם טרנזיסטורים שהם מכשירי רדיו ניידים.

הוא היה חלק מהחבורה של כל בני הכיתה, הם היו מסתובבים ביחד, הולכים לסרטים ולהצגות ביחד. לסבי היו תחביבים כמו לקרוא ספרים ולשחק כדורגל, הכדורגל היה משמעותי בתקופת ילדותו.

הבילוי העיקרי של ילדי השכונה בשבתות היה לצפות במשחקי הכדורגל של הפועל כפר סבא. המגרש היה מגודר בחבלים עבים ורשת ברזל, והצופים עמדו ליד הגדר. יום אחד סבי נשען על הגדר, ומישהו נדנד אותה בחוזקה, כתוצאה מכך הוא פתח את הסנטר. למזלו של סבי אביו היה במקרה בסביבה, והוא נסע איתו על אופניו למרפאה. עד היום יש לסבי צלקת.

כדי שהילדים יוכלו לצפות במשחקי כדורגל ללא תשלום, הם היו מטפסים על חומה גבוהה שהקיפה את האצטדיון. היה סדרן שבא עם מקל ארוך והכה את ידיי הילדים במטרה שירדו. אם השיטה הזאת לא עבדה אז כדי להיכנס למשחק, הילדים היו מחזיקים יד לאדם מבוגר, כדי שהשומרים יחשבו שהם אב ובן, ונכנסים למשחק (בתקופת ילדותו של סבי ילדים לא היו צריכים לשלם אם הם באים יחד עם בן משפחה מבוגר). כל הילדים בעיר הכירו את סבי, ילדים מהכיתה, מהשכבה, מהגינה ואפילו ילדים בגילאים מעליו ומתחתיו. לא היו מסכים וכל הילדים היו משחקים יחדיו.

החלום של סבי היה לשרת בתפקיד חשוב בצבא, והוא גם הגשים את חלומו. סבי היה איש צופן בצבא, ומומחה  לכתב סתרים בחיל הקשר. שירותו עניין אותו מאוד, והוא אהב לעשות זאת. הוא השתתף במלחמת ששת הימים, בסיסו היה בדרום, לא רחוק מאילת. תפקידו היה ללוות את הכוחות היורדים למצרים. המלחמה הייתה מאוד מפחידה ומסוכנת. בסוף המלחמה היחידה של סבי דאגו להוציא את כוחות צה"ל חזרה לישראל. במהלך החילוץ כמה מרכביהם עלו על מוקשים, וגם רכבו  של סבי, אך במזל הם לא נפצעו והצליחו להגיע בשלום.

לאחר שירותו של סבי בצבא הוא קיבל זימון לעבוד בתעשייה האווירית מכיוון שבאותה תקופה היה חסר המון כוח אדם. סבי הסכים כי הוא ידע שזאת חברה טובה וחשובה. עם השנים הוא התקדם והגיע לתפקידים משמעותיים יותר ויותר עד שבסוף עבודתו לפני יציאתו לפנסיה היה מנהל כח אדם של חטיבה גדולה בתעשיה האווירית.

הערך שהיה חשוב לסבי להעביר לחמש בנותיו היה לאהוב ולשמור על מדינת ישראל, הוא גידל את כולן לתרום בתפקידים משמעותיים בצבא, והן גדלו לאהבת הטיולים בארץ ישראל. הדרך לעשות את זה היתה באמצעות דוגמא אישית. תמיד סבי התנדב, היה בתפקידים שונים במפלגת העבודה והיה חבר מרכז העבודה, ואפילו רץ במסגרת רשימה למועצת העיר של כפר סבא.

סבי הכיר את סבתי בתעשייה האווירית, הם עבדו שם יחד. הם לא עבדו באותה מחלקה אבל נהגו להיפגש הרבה בשעות העבודה. לאחר זמן סבי שמחה הציע לסבתי רחל לצאת איתו, והם נהיו זוג. הם יצאו בערך שנה עד שהחליטו להתחתן. לסבי וסבתי לא הייתה ממש הצעת נישואין, הם דיברו והסכימו על תאריך חתונה ביחד, ולאחר מכן הלכו ביחד לקנות טבעת אירוסין. כך היה מקובל אז.

את החתונה הם חגגו באולם בתל אביב, המשפחה והחברים באו. הם התרגשו מאוד מהחתונה. סבתי קנתה לסבי שרשרת זהב עם מגן דוד לכבוד החתונה אותה הוא עונד עד היום.

ביתם הראשון היה  בהוד השרון, לאחר מכן הם עברו לכפר סבא לדירה גדולה יותר ברחוב חבצלת השרון (ממש ליד בית הספר) ולאחר שנתיים הם עברו שוב לדירה ברחוב גאולה, שבה היום אני ומשפחתי גרים. מיד אחרי החתונה, המשיכה סבתי לעבוד בתעשיה האווירית, אבל אחרי לידת בתם הבכורה, אמי, החליטה סבתי להפסיק לעבוד ולהישאר איתה בבית.

להיות אבא בפעם הראשונה היה מרגש ומשמח מאוד. הוא קרא לבתו הבכורה, אמי, על שם אמו של סבי – סוניה. לאחר מכן נולדו להם עוד ארבע ילדות, רינת, תאומות בשם הילה וחן, ומיכל.

תחומי העניין המשותפים של סבי וסבתי הם טיולים בארץ יחד עם המשפחה ולהיפגש עם כל הנכדים והילדים. הם היום שניהם ביחד בבית, ומשקיעים זמן רב בלבלות עם הנכדים ולפנק אותם. יש להם שיגרת יום משותפת. כל בוקר הם יושבים ביחד לאכול ארוחת בוקר במרפסת, ותמיד יש גם את הקפה של אחר הצהריים. סבי מגיע כל יום בבוקר אלינו הביתה כדי להסיע את האחיות שלי לבית הספר, וגם מאוד משתדל להחזיר אותן הביתה. אין כמו סבא שלי.

תמונה של סבי בטיול  

הזוית האישית

סבא שמחה: נהנתי מאוד לדבר עם נכדתי הבכורה והיקרה מעין ולספר לה על ילדותי הנפלאה. אני מאחל לה ילדות נפלאה בדיוק כמו שהייתה לי.

הנכדה מעין: נהנתי מאוד לשמוע את דבריו המעניינים של סבי. גיליתי דברים חדשים למדתי על חייו ולקחתי לקחים לחיים. תמיד הוא היה פנוי לשיחה איתי וקיבל כל שאלה שלי באהבה. אני מאחלת לו שתמיד יהיה בריא ומאושר בדיוק כמו שהוא עכשיו, ושימשיך להיות סבא למופת ובן אדם להערצה.