מאגר סיפורי מורשת

סבי בנימין (אומין) בלפר נולד ב1944 במלבורן שבאוסטרליה.

כששאלתי את סבא על אירוע משמעותי בחייו, שהוא רוצה לספר לי, הוא בחר לספר על סבו שאותו זוכר מילדותו.

סבא אומין הוא השני מתוך שלושה ילדים. להורים של סבא קראו יהודה אשר ושרה, ולאחיו קראו פנינה ומיכי (פנינה האחות הגדולה מיכי האח הקטן) למשפחתו היה בית חרושת לחפצי ברזל, שממנו התפרנסו. סבא נולד וגדל במלבורן באוסטרליה. הוא עלה לארץ לאחר שהתחתן בשנת 1971, סבא אומין סיפר לי שלסבא שלו שקראו לו משה זלמן פייגלן, והוא היה אדם מאוד מיוחד שכונה "אברהם של אוסטרליה".  סבא משה זלמן עלה לישראל מרוסייה למטולה לפני מאה ושלושים שנה, עם אשתו ילדיו והוריו, ובזמן מלחמת העולם הראשונה בשנת 1913 הם ברחו לאוסטרליה, כי לא רצו לתת יד למאמץ המלחמתי של הטורקים.

באוסטרליה באותה תקופה הממשלה רצתה לפתח את תחום החקלאות, וכמו שגידלו במטולה מטעים לפרנסתם, כך עשו גם באוסטרליה. לאחר שסבא רבא משה זלמן פוטר, אחרי שעבד במפעל, בגלל שלא הסכים לעבוד בשבת, הם קנו שטח צחיח, ועבדו קשה מאוד כדי להפריח אותו, ובנו שם מקווה ובית כנסת.

בית כנסת שסבא משה בנה

בין הגידולים שגידלו היה אפרסקים, שזיפים ואגסים .סבא אומין מספר שסבא רבא משה זלמן, היה מקורב מאוד לרבי באותה תקופה של חב"ד, ושמר על קשר הדוק מאוד עם התורה והמצוות למרות שהיה קשה, והם היו לבד והעבודה הייתה קשה מאוד. לאט לאט הם בנו קהילה שלימה של יהודים באוסטרליה הצחיחה. הקהילה הייתה בשפרטון (הראשונה) השנייה היתה במלברון (כשהם עברו לשם).

בזמן השואה הגיעה אל סבא משה זלמן משלחת של יתומים יהודים, שגורשו מאנגליה, לשם ברחו מגרמניה. הם גורשו כיוון שנחשבו בתור האויב (הרי אנגליה נלחמה בגרמנייה). כששמו את היתומים במחנה עבודה באוסטרליה, מצבם היה בכי רע, וסבא רבא משה זלמן הצליח להביא להם אוכל כשר, צורכי מצווה, וכן הלאה וכן הלאה. בהמשך אף הצליח לשחרר אותם כדי שיעבדו בחווה, ועם הזמן אותם יתומים התבגרו התחתנו ובנו בתים דתיים, והרחיבו את הקהילה, לאחר המלחמה, סבא משה זלמן דאג לפליטים שברחו מרוסייה הקומוניסטית, ובעזרתם התפתחה הקהילה הקטנה. סבא אומין זוכר את כל הפליטים שהם אירחו. סבא אומין סיפר בהתרגשות איך בתור ילד קטן היו נוסעים לחווה בשפרטון (ההורים של סבא עברו למלברון) בחגים, והוא זוכר את המטבח הענקי שהיה בחווה, ואת בית הכנסת שהיה ליד התעלה, ובעיקר את סבא שלו סבא משה זלמן שהיה לו זקן ארוך (שלא היה מקובל באוסטרליה בזמן הזה) וסבר פנים טובות.

סבא אומין מספר שכשסבתא שלו (שפרינצה לאה) הייתה חולה, ושהיו מגיעים בחגים הנכדים שלה, הם היו נכנסים לחדרה לבקר אותה, וכשהייתה מרגישה טוב, היית מחלקת להם קוביות שוקולד, וזה מאוד שימח את סבא. כשסבתא של סבא נפטרה, (כשהיה בערך בן חמש)סבא משה זלמן עבר לגור בסמוך לבית של סבא במלבורן, וסבא כבר לא נסע בחגים לחווה בשפרטון.

הבית של סבא רבא 

סבא סיפר לי בהתרגשות זיכרון נוסף על סבא שלו, שהיה מאוד מחובר לרי"ץ, הרבי הקודם בחב"ד, בתקופה שהרי"ץ היה חולה מאוד. שבת אחת ב י' בשבט בשנת 1950 התמונה של הרי"ץ נפלה, וכך סבא רבא שלי משה זלמן, הבין עוד לפני שקיבל את המכתב שהרי"ץ נפטר, סבא אומין מאוד מתרגש מהקשר החם שהיה בניהם. כיום סבא אומין הגשים את חלומו והוא גר עם סבתא אלה בירושלים. במשך השנים גרו במקומות אחרים, אבל תמיד חלמו לגור בירושלים. את החלום הם הגשימו לפני כחמש עשרה שנה.

אני מאוד אוהב את סבא שלי, וכמו שהוא התרגש מזיכרונותיו על סבא שלו אני יודע שגם לי יש סבא מיוחד במינו עם זקן גדול…והוא יודע לענות על שאלות ששאלתי מאז הילדות, ותמיד העניים שלו מחייכות. אני אוהב את סבא.

הזווית האישית

עמיחי: סבא סיפר לי כמה חשוב בעיניו שסבא שלו, חינך את ילדיו לשמור תורה ומצוות באדיקות, ואפילו דאג לבנות מקווה ובית כנסת במקום צחיח ויבש, ולימד אותם תורה גם כשהיו המשפחה היהודית היחידה באזור. זה מה שחשוב לסבא שלי. לשמור על תורה ומידות טובות ובכללי להיות.. בנאדם טוב. כשסבא סיפר לי על החגים שבילה אצל הסבא שלו, הוא ממש התרגש עד דמעות. למדתי כמה סבא אוהב ומעריך את סבא שלו. אף פעם לא חשבתי על זה.